|
|
עמוד:10
עניינו של ספר זה בניתוח הגישות של שני כוחות אידיאולוגיים בחברות הערביות - אםלאמיסטים וליברלים - למפעל הציוני , למדינת ישראל , לשלום עם ישראל ולנורמליזציה של היחסים עמה , בעיקר כפי שהתפתחו ממוצאי מלחמת ששת הימים ועד לפרוץ ה"אביב הערבי . " התזה המרכזית של הספר היא שישראל מילאה תפקיד כפול במשנתם של הזרמים הללו . תפקיד אחד הוא של אויב - או למצער יריב - שניצחונותיו בשדה הצבאי והדיפלומטי מעידים על כישלונם של ההסדרים המדיניים הקיימים ועל חיוניותה של תפיסת עולם חלופית . במחשבה האסלאמיסטית , ישראל הובנתה כאויב אלים , נפשע ומושחת , שאפשר יהיה לחסלו רק אם ייכון סדר פוליטי אסלאמיסטי , אך ניתן להסכים להסדרים פרגמטיים זמניים אתו . במחשבה הליברלית הובנתה ישראל כמדינת עימות , שקיומה כרוך בעוול היסטורי . בעיני ליברלים אחדים , שלום עם ישראל לגיטימי ומתחייב , משום שבלעדיו לא יוכל החזון הליברלי להתממש ; בעיני ליברלים אחרים , החזון הליברלי חייב להתממש , משום שבלעדיו אי אפשר יהיה לעמוד בכבוד בעימות נגד ישראל . תפקיד אחר , אמנם משני יחסית , שמילאה ישראל , הן במחשבה האסלאמיסטית והן במחשבה הליברלית , הוא של היותה דוגמא לחיקוי . בשתי המשנות הפוליטיות היא התעצבה כ"ארור" - המשקף ערכים , תכונות , שיטות פעולה ומוסדות , שעל החברות הערביות לאמץ . הן האסלאמיסטים והן הליברלים מצאו בישראל סגולות שהם מבקשים להקנות , בהתאמה , לחברות הערביות , והציגו פרשנויות על הצלחותיה כדי להאיר באופן ביקורתי את הבשלים של חברות אלו . המחשבה האסלאמיסטית הציגה כדוגמא את מהותה הדתית מודרנית של התנועה הציונית , את אחדותם , את תושייתם ואת נכונותם של הציונים להקרבה אישית , את תוכנית הפעולה המדוקדקת שהובילה להקמתה של מדינת ישראל , את תמיכת יהדות התפוצות במפעל הציוני ואת הדמיון בין הדמוקרטיה הישראלית לדמוקרטיה שמבקשים האסלאמיסטים לכונן בחברות הערביות . המחשבה הליברלית הדגישה את האופי הפלורליסטי של החברה הישראלית , את חירות הביטוי שממנה נהנים אזרחיה , את האקטיביזם והריאליזם המדיני שאפיין את הנהגותיה , ואת הישגיה המדעיים , הטכנולוגיים והכלכליים .
|
|