|
|
עמוד:7
הקדמה בהיותי פעוט , דימיתי בנפשי כי שום דמות מכתבי הקודש לא המר עמה הגורל כפי שהמר עם נוח - בגלל המבול , שכפה עליו הסתגרות בתיבה למשך ארבעים יום . מאוחר יותר חליתי הרבה ונאלצתי גם אני להישאר ימים ארוכים ב"תיבה . " אז הבנתי שמעולם לא יכול נוח להיטיב ולראות את העולם מאשר מבעד לתיבה , אף על פי שהיתה סגורה ולילה כיסה את הארץ . כאשר התחלתי להחלים , פתחה אמי , אשר לא נטשה אותי ונשארה בקירבתי גם בלילה , את "חלון התיבה" ויצאה . אמנם שבה , עם ערב , כמו היונה . אחר כך החלמתי כליל , וכמו היונה "לא יספה שוב אלי עוד . " דברים אלה , אשר נכתבו ב 1894 בהקדמה ליצירת הנעורים תענוגות וימים , מציעים ראייה חדשה של תיבת נוח . זו מצטיירת כאן כגן עדן אבוד ולא כמקום מסתור ארעי מפני שואה עולמית . מחלתו של פרוסט הילד איפשרה לו שהייה מתמשכת בקירבת אמו , אותה יונה המשפיעה שלום וחסד עלי אדמות . היציאה מן התיבה , מאותו חדר שבו היה סגור ומסוגר עם אמו , תהווה את ראשית הגלות ולא את סופה של פורענות ותחילתה של גאולה . ברם , כשתים עשרה שנה לאחר כתיבתם של הדברים האלה ישנה פרוםט את דעתו מן הקצה אל הקצה , כאשר יתחיל לכתוב את יצירתו רבת ההיקף בעקבות הזמן האבוד . אמנם , בפתח יצירה זו מופיעים שוב חדרים שונים שהמספר התגורר בהם בחייו , אבל אלה חולפים בזכרונו בשעת יקיצה . מהלך דינאמי זה של "חילוף חדרים" מתחולל לא רק במישור האופקי , אלא גם במישור האנכי ; החדרים נפתחים לשמיים וקרן אור ירח החודרת לתוכם יוצרת מעין סולם מכושף . זו היפתחות לעולם החיצון , לשמיים ולגאולה . עניינה של היצירה בעקבות הזמן האבוד הוא גאולת האדם והעולם בחסד הכתיבה . בכרך האחרון , הזמן שנמצא מחדש , גאולה זאת משתקפת בהתגלו תם של שמיים טהורים , הממלאים את המספר חדווה מיסטית . לא לחינם פותח פרוסט את ספרו בשורת יקיצות , שהרי כל כולן אודיסיאה הנפתחת בהתעוררות פיסית ומסתיימת בהתעוררות רוחנית . התגלותו של הזמן הנצחי , המתממשת בנס הכתיבה , התחוללה באמצעותו של הזיכרון הלא רצוני . כבר בדפים הראשונים מתואר הזיכרון כגואל את הישן מן החידלון , בהשראתו של הזמן הנצחי . בחיבור זה ננסה לעקוב אחרי עקרונות הכתיבה של פרוסט , ואופיה יתברר קצת יותר בפרק , 'ט העוסק בעולם המוסיקה בכתביו . בדבריו על השפעת
|
|