|
|
עמוד:11
לתחייה והגיעה למלוא מיצויה : בעל-פה ובכתב , בספרות יפה ובכתיבה רווץספרותית , ביצירת מקור ובתרגום מספרות העולם . כתיבתו הדו-לשונית של ביאליק השפיעה כמובן גם על האגף העברי של יצירתו . רוב הסופרים הדו-לשוניים של דור התחייה כתבו סיפורת , וביאליק הצעיר הביא לתחומי השירה אחדים מהישגיהם האקספרימנטליים ( כך , למשל , כדי ליצור גיבור עממי , המדבר בלשון כמו-עממית במונולוגים הדרמטיים שלו , נזקק ביאליק לשאול סממנים מן ה"נוסח" המנדלאי . ( הוא אף הרחיק לכת ממנדלי מוכר-ספרים ומשלום עליכם , ויצר בשיריו ה"עממיים" טיפוסים חדשים ודפוסי רטוריקה חדשים , שקודמיו לא ידעום . בראשית דרכו כמשורר עברי הוא חיבר מונולוגים דרמטיים ארוכים "מפי העם , " אך גנז אותם עקב משפטו השולל של אחד-העם . אלה נראים ונשמעים כ"תרגום" מילולי של מונולוג ביידיש , מן הבחינה הלקסיקלית והתחבירית ( ניכר בהם השימוש הצפוף , וכנראה גם המכוון והמבולבל , באותם הבךאיזמים שחלחלו ללשון יידיש . ( הוא החל לכתוב ביידיש שירי תוכחה נבואיים , שאך טבעי היה לו נשמעו בשפת האבות הנזירית , הלא היא שפתם המאובנת של "הספר" ו"האות המתה . " באותה עת עצמה חיבר ביאליק ופרסם מחזור חדש של "שירי-עם" עבריים , רצוף יידישיזמים , כעין עיבוד פרודי של שירי-עם יהודיים אותנטיים , מאלה שהושרו ב"לשון האימהות" הרכה , שהייתה עדיין באותה עת שפת הדיבור . סינתזה כעין זו שיקפה גם את השקפתו החוץ-ספרותית של המשורר באותו שלב של התפתחותו הרוחנית : חרף לגלוגו על חסידי שפת יידיש , שביקשו בוועידת צ'רנוביץ ( 1908 ) להפכה לשפתו הלאומית של עם ישראל , המליץ ביאליק לחבריו לבל ייכנעו לקנאותם חסרת הפשרות של "גדוד מגיני השפה העברית" ולבל יוותרו על שפת יידיש כעל שפת העראי של "דור המדבר , " עד שימלאו האסמים בר . בארץ-ישראל , כך האמין , ידעך מעמדה של לשון יידיש בלאו הכי , ועל כן אין להשליך לאלתר את כל קנייניה המרובים ככלי אין חפץ בו . ביאליק כתב אפוא כעין "שירי-עם" בעברית , אף-על-פי שברור היה לכול ש"גיבוריהם" של שירים אלה לקוחים ממציאות חוץ-ספרותית שבה הם ושכמותם אינם יודעים אלא יידיש . כך , למשל , הדוברת החושפת באחדים משירים אלה את געגועיה לבן-זוג , או ה"שלימזל , " בעלה של ה"קליפה , " או
|
|