|
|
עמוד:8
לנגח את השפה העברית , לקעקע את מעמדה ולתקוע טריז ברעיון של תחיית העם בארץ-ישראל . אף-על-פי-כן , וחרף "הרומן" הקצר שלו עם לשון יידיש , סוגיה זו , לרבות הכתיבה הדו-לשונית של ביאליק והשפעתה על יצירתו העברית , היא סוגיה מרכזית בחקר היצירה הביאליקאית , וראוי לענות בה . במציאות הגלובלית שבה אנו מצויים באלף השלישי , שבה מעטים הם האנשים המשכילים שאינם שולטים בשפות זרות , קשה להעלות על הדעת עד כמה מצומצם היה היקף עולמו הלשוני של ביאליק , ועם זאת כמה עמוק היה ורחב ידיים . המשורר שלט היטב ב"לשונות היהודים" בלבד - ביידיש ובעברית . בעברית הוא כתב ונאם בעניינים שברומו של עולם , אך רק ביידיש יכול היה להתבטא באופן טבעי ולא מאולץ על ענייני דיומא קלים ו"נמוכים . " כמו רבים מבני דורו שהגיעו ארצה בעיצומה של תחיית הלשון העברית המדוברת , חסרו לו בלשון העברית ךנוטציות רבות מלשון היום-יום . השקפת עולמו המתונה לא השלימה עם מדיניות החידוש החפוזה של אליעזר בןיהודה וחבריו הירושלמיים , והוא המליץ לעבור בהדרגה מלשונות היהודים לעבריה , ומתוך סימביוזה בין לשונות היהודים לבין העבריה . במילים אחרות : הוא האמין כי אין להתנער מלשון יידיש בתקופת המעבר מלשון קודש ללשון חולין , בי אם להיזון ממאגריה של לשון יידיש שירדה במשך דורות רבים אל "שוק החיים . " ברי , יידיש הייתה שפת הדיבור בבית הוריו ובבית הורי אשתו מניה , ואפילו עם רעהו ושותפו י"ח רבניצקי שוחח ביאליק ביידיש . שליטתו ברוסית ובגרמנית הייתה מוגבלת , שהרי לימודיו עברו עליו ב"חדר" וב"ישיבה . " כאשר ענה ברוסית על מכתביה של הציירת אירה יאן , שאיירה את מהדורת תרס"ח של כתביו , נזקק ביאליק לסיוע מידידיו ; ובאוזני אביגדור המאירי הודה כי שליטתו ביידיש , שלכאורה הייתה צריכה לסייע לו לדעת את השפה הגרמנית , היא בעוכריו . לדבריו , לשון יידיש הטעתה אותו תכופות בפנייתו אל הגרמנית , במקום לסייע לו ( וראו בספרו של המאירי , ביאליק על-אתר , תל-אביב , 1962 עמ' . ( 19 - 18 ביאליק , מתרגמו של מחזהו של פרידריך שילררלהלם טל , הודה אפוא והתוודה ששליטתו בגרמנית לא הייתה אלא שליטה פסיבית . מאחר שלא שלט בגרמנית מדוברת , הוא לא נפגש מעולם פנים אל פנים עם אישים כדוגמת תאודור הרצל וזיגמונד פרויד , לבל תיחשף
|
|