|
|
עמוד:11
טיעון המתכוון להקנות יתרון לאחת הדיסציפלינות ייראה מיד נגוע בשרירותיות או בכוהנות . להוגה העכשווי , הספרות והפסיכואנליזה הן , קודם כל , שתי פרספקטיבות המשולבות זו בזו . הספרות מיוסדת , לרוב , על הכנותיו הפסיכולוגיות של הכותב , והכתיבה הפסיכואנליטית , יש בה מאפיינים של כתיבה הספרותית . נראה כי תשומת הלב שזכו או לא זכו לה תיאוריות פסיכואנליטיות , הושפעה תמיד גם מהאיכות הספרותית של הצגתן . מעניין במיוחד להתבונן בכתיבתו התיאורטית של פרויד ובסיפורי המקרים שהיו בטיפולו , מפרספקטיבה של עשיית 615 ספרות . אולי דווקא מזווית זאת ניתן להבין כיצד רבים כל כך - פסיכואנליטיקנים ולא פסיכואנליטיקנים - האמינו במשנתו עד שהתפכחו והחלו לנהות אחר השקפות אחרות . דומה כי ההתפכחות בשדה הפסיכואנליטי עוד לא הגיעה לשיאה , וכי זה עתיד להיפתח לזרמים רוחניים שהיו זרים לפרויד מכול וכול . לרוויזיות ביחסה של הפסיכואנליזה אל הספרות היו כמה תחנות . אחדות הפכו את הספרות מביטוי פתולוגי למקומו של דיבור אותנטי , אוטונומי ויצירתי , המייצג תקינות נפשית ואפילו תקינות נפשית מיוחדת . במקביל , הוליכו הדיונים המאוחרים בפסיכולוגיה של הקורא להבנה הפוסטמודתיסטית האופיינית , כי בתהליכי הקריאה תמיד מתגלה הקורא יותר משמתגלים הטקסט או כותבו . להלן אנסה למנות ולהסביר בקיצור תמציתי את העיקריות שבתחנות אלה . החריגה החשובה הראשונה מהקו שהתווה פרויד ביחס לספרות מצויה אצל אחד המורדים הגדולים בחוגו של פרויד - אוטו ראנק . בשעתו הוחרם ראנק על ידי פרויד , על ידי המעגל שהקיפו ועל ידי הממסד הפסיכואנליטי . בשל כך נאלץ לגלות לאמריקה . אך כיום , עם שנחשפה הפסיכואנליזה האמריקאית לאווירה הפוסטמודתיסטית , המטילה ספק בכל אמת ומצביעה על שרירותיותה הכוחנית של כל אמת סמכותית , הוא זוכה בהכרה שהוא ראוי לה . ניתן למצוא בהגותו רעיונות מטרימים להתפתחויות העיקריות שהתרחשו בשדה הפסיכואנליטי : ' פסיכולוגיית האני , ' 'פסיכולוגיית העצמי' ו'הפסיכולוגיה ההתייחסותית . ' ראנק סבר כי הדרמה התשתיתית של נפש האדם מצויה בתהליכי הפרידה מהאם הקמאית , ובמגמה ליצירת עצמיות אינדיבידואלית , הנבדלת מזו של האם . התנאי לאינדיבידואציה זו הוא התפתחותו של רצון , המכונן את ביטוייה היצירתיים של האישיות . בספרו על האמן ,
|
|