|
|
עמוד:X
הפגישות הטיפוליות נוטות להיות מכוונות-מטרה ובעלות מטרות מדידות מוגדרות מראש , ולנקוט הליכים שיטתיים המוגבלים בזמן . הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית מאבחנת את בעיות הנפש לפי קריטריונים מדידים ומגדירה את הצלחת הטיפול לפי השינוי החל במדדים אלה , ולכן היא נוחה למחקר מדעי , בפרט בכל הנוגע להצלחת טיפולים קצרי מועד בהפחתת מצוקות למיניהן ובהגברת מיומנויות ויכולות . מכיוון שהגישה שמה דגש על התנהגות המטופל , על מחשבותיו ועל אמונותיו , היא הולמת את התפיסה שרואה במטופל שותף פעיל לתהליך הטיפול , הן מבחינת הבנת הבעיה ואופן פתרונה , הן מבחינת ניהול הטיפול השוטף . מטבע הדברים , הפרעות נפשיות שונות נובעות ממקורות שונים ונשענות על מנגנונים נפשיים שונים . הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי מתבסס על תאוריות פסיכולוגיות מפורטות לגבי ההפרעה הנדונה , ולרוב מטרת הטיפול וההיגיון המנחה אותו מוצגים למטופל בתחילת התהליך . דבר זה הופך אותו לשותף פעיל וגם מאפשר לו לבחון את הצלחת הטיפול . טיפול › קוגניטיבי-התנהגותי › בילדים שאלה מרכזית שנשאלת תדיר בהקשר של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי היא מידת ההתאמה של הטיפול לעבודה עם ילדים . לשאלה זו משמעות תאורטית ומעשית כאחד . ברמה התאורטית , השאלה היא אם אותם מנגנונים קוגניטיביים והתנהגותיים שנמצאו עומדים ביסוד של הפרעות בבגרות , עומדים גם ביסודן של הפרעות אלו בילדות ובגיל ההתבגרות . ברמה המעשית , יש לברר , בהנחה שלתהליכים אלה אכן יש קשר להתפתחות ולשימור של הפרעות הילדות , אם אפשר להשתמש במנגנונים קוגניטיביים והתנהגותיים לצורך הפחתת מצוקה ולשיפור תפקוד אצל ילדים . נראה שבנוגע לרבות מהפרעות הילדות התשובה לשתי שאלות אלו היא חיובית : אופן ההתנהגות ואופן החשיבה של ילדים נמצאו קשורים לקשיים נפשיים שילדים חווים והם אף מנבאים התפתחות הפרעות בעתיד , וטיפולים שנועדו לשנות קוגניציה והתנהגות נמצאו מובילים לשיפור ניכר בהפרעות ילדות למיניהן . על כן , שאלה הולמת יותר כיום היא , מהם המאפיינים המרכזיים של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בילדים ובמה הוא שונה מטיפול במבוגרים . נהוג לתאר את התפתחות הטיפולים הקוגניטיביים-התנהגותיים במבוגרים משנות החמישים ואילך בשלושה שלבים : ) Rachman , 1997 ( הופעתם של טיפולים התנהגותיים , צמיחתם של טיפולים קוגניטיביים , והחל משנות השישים , שילובם של השניים לכדי טיפול אינטגרטיבי . מסלול התפתחות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בילדים היה מעט שונה . אמנם עוד מראשית המאה 20-ה מתועדים טיפולים התנהגותיים בילדים ) למשל בפוביות ובהרטבת לילה , ) אולם שימוש נרחב בטכניקות אלו החל להתבסס רק בשנות החמישים של המאה . בשונה מהטיפול במבוגרים , טיפולים קוגניטיביים טהורים , ללא טיפולים התנהגותיים , כמעט שלא התפתחו לגבי ילדים . כפי שמציין בהרחבה פרק 3 בספר , תאוריות כגון זו של פיאז’ה , שגרסו כי יכולותיהם הקוגניטיביות של ילדים הן מוגבלות , היו התאוריות ההתפתחותיות המובילות במשך זמן רב . המסקנה מתאוריות אלו הייתה , כי כישוריהם הקוגניטיביים של ילדים אינם בשלים דיים כדי לאפשר לילדים להפיק תועלת מהתערבויות קוגניטיביות . ערעור של תפיסות אלו בשנות השמונים והבנה כי ילדים מסוגלים לחשוב על מחשבותיהם בגיל צעיר בהרבה ממה שסבר
|
|