|
|
עמוד:12
בימי נעורי בכפר יחזקאל שהיתי במשקו של דודי בנימין שהיה רווק . הייתי בטוח שאחרי שאגמור את בית הספר היסודי , אכנס לעבודה במשק , ולאחר 120 אהיה בעליו , מושבניק חקלאי , העוסק בדבר החשוב ביותר : עבודה עצמאית וגידול מזון לבני אדם . מה קרה לרעיון הזה , ואיך הגעתי לעיסוק בהגנת הטבע והנוף במשך יותר משישים שנה ? מה השתבש ? תחילתה של גינת צמחי הבר עוד בימי הילדות שלי בכפר יחזקאל כשעקרתי כלניות וצבעונים ושתלתי אותם ליד הבית . בבית השיטה היא ליוותה אותי בכל המגורים הזמניים עד שהגיעה למקום של קבע . את הצמחים , רובם צמחי בצל ופקעת , אספתי עוד בימים שהיה מותר לעקור צמחי בר , ואחר כך הרביתי אותם מזרעים . בקיץ היא עומדת חרבה , צהובה חומה , עד מועד פריחת החצבים . אלה בוקעים מתוך האדמה היבשה , ואפשר לעקוב יום יום אחר צמיחתם והתפתחות הפרחים . גם בבית הספר הראלי בחיפה ובמחנות העולים , בפרדסי ההכשרה בנען ובימים הראשונים והקשים בבית השיטה , היה כל רצוני להיות אחד מכולם . קיבוצניק מועיל , עובד אדמה , פלמ"חניק מגן הארץ . לא היה כבוד גדול יותר מאשר להיכנס היישר מהשדה לחדר האוכל עם בוץ על המגפיים או להיות שותף סוד למיקומם המדויק של הסליקים מתחת לרפת . איש לא חשב אז על גוזלי השדמית או על פקעות הצבעונים , גם לא אני , לא ממש על כל פנים . אבל לא היה אפשר שלא לראות אותם בעת העבודה בשדה נדחקים מפני הטרקטור . ואחרי העין הרי נמשך הלב . אחרי גשמי היורה ראשוני הפורחים הם הנרקיסים . למקבץ אחד של נרקיסים יש היסטוריה מיוחדת : בשנות הארבעים של המאה שעברה הדרכתי את המסעות של פלוגה א' של הפלמ"ח במדבר יהודה ובנגב . כאשר ירדנו מירושלים למדבר יהודה ראיתי ליד מעיין קטן בשפת המדבר נרקיסים שפרחיהם "מלאים , " מרובי עלי כותרת , דבר לא רגיל בנרקיסי בר . עקרתי כמה בצלים ושתלתי אותם בבית השיטה , והם צומחים ופורחים עד היום , ואפילו הצמיחו מתוכם גם פרחים רגילים , גדולים ויפים . אחרי הנרקיסים באים הכלניות , הרקפות , עירית ועיריוני , בן חצב יקינטוני , ובראשית הקיץ – התפרחות הגדולות של הקנרס . אבל הרעיון של אימוץ צמחי הבר כפרחי גינה לא התממש . אכזבה גדולה היתה לי מן הצבעונים והאיריסים שגדלו יפה בתחילה והתנוונו בתוך כמה שנים .
|
|