|
|
עמוד:11
הקדמה התובנות בנוגע לחשיבה היוצרת של התלמוד המוצגות בספר זה התפתחו במשך שנים רבות של מחקר תוך כדי הוראה , פיתוח מודלים וכתיבת ספרי לימוד . אולם ההתחלה האמתית , הסמויה , של הקשב לקסם של השיח התלמודי , היתה שנים רבות לפני כן , בהיותי כבן עשר . עשיתי אז את צעדי הראשונים כתלמידו האהוב של סבא זישא , שפתח לי שערי לימוד , ניגון וחלום . סבא זישא ידע ללמוד גמרא בניגון , ללמוד עם הניגון ובתוכו . כשהיה מוציא את שני הכיסאות המתקפלים לחצר שבשכונת בית ישראל בירושלים , הניח את הגמרא על הכיסא האחד , כמין " סטנדר , " והתיישב מולו על הכיסא האחר , מתנועע לו בניגון מזדמר . בפנים מפויסות , בבת צחוק קלה ובהאזנה עדינה לנהורא מעליא היה מפליג בים . כל חיי אני מתאמץ לחזור ולשזור את הניגון , להקשיב לטביעת קולו של סבא המתנגנת במסתרים . זהו הניגון שבגללו חזר סבא מוכה מה"חדר , " משום שאמר למלמד שהניגון הוא מהות הגמרא ושהוא חשוב יותר מן המילים . זהו הניגון שחלחל לעולמם הסעור של בניו , ונפרם , ונשאג בעונג ובדמע , וכאור חוזר הסתנן לחדרי לבי , לב נכדו הבכור . בטעם ובדעת פתח לי סבא את שערי התלמוד עם " חזקת הבתים , " הפרק השלישי במסכת שאהב מכול — בבא בתרא . ועד היום יש בעיני לסוגיות הראשונות של הפרק הזה איכויות של חלום ושל געגועים וחיבור לעולם טמיר ונעלם , שמעט ממנו מתגלה עם השקלא וטריא הנפרש בסוגיה . בצדה הפנימי של הכריכה כתב סבא למסכת שיר אהבים . רק שלוש מארבע שורותיו שמורות עמי , כיקר שבאוצרותי : בבא בתרא הנעימתי [ ... ] מכל טוב בך מצאתי קשה על ַ י ממך פרדתי
|
|