|
|
עמוד:12
המרכזיים של התקופה . בניגוד לסוגיות חברתיות נשארה "שאלת האשה" משנית בחשיבותה . המאבק היה חלש יותר , סמוי יותר , ונשאר בגדר התרחשות שולית . שוליות זו עצמה היתה נושא מאבקן של הנשים . הן טענו כי שוויונה ושחרורה של האשה קשורים למכלול השאלות הלאומיות והחברתיות שעמדו על הפרק . הדברים האלה נאמרו פעמים איךספור על ידי עדה פישמךמימון ° , מהמנהיגות הבולטות של תנועת הפועלות , ועל ידי חברות רבות נוספות . הנה דבריה של יעל גורדון , מהחלוצות הראשונות , שאמרה בוועידת הפועלות הרביעית ב : 1932 כאן שאלת השאלות ויסוד היסודות של שאיפת החברה שלנו לשחרור האדם , לדרך חדשה בחיים . השאלה חודרת אל כל פינות חיינו , כל דברינו על חידוש החיים , על חברה צודקת - מלים ריקות הן כל זמן שהאשה לא הגיעה לפיתוח כל יכולתה הרוחנית והגופנית . כל זמן שאינה מבטאה את עצמה בשלמות . אם חלק של מחנה החברות איננו אקטיבי , זאת אומרת שהחברה שלנו איננה די אקטיבית . שאלת התגבשותו של אי השוויון המסורתי , שאלת כשלונו של הנסיון להגיע להבניה מחודשת של מעמד שוויוני ועצמאי של האשה , בחייה האישיים , בעבודה ובחברה בכלל , הוא הציר המרכזי של חיבור זה . בתיאור חייהן של נשים עובדות בעיר , אנסה לעמוד על המאבק , הגלוי וגם הסמוי , בין הנשים ששאפו לשותפות מלאה לבין הגברים - כיחידים וכמעצבי מדיניות - אשר הקשו על שינוי זה . בכל שלב בתהליך זה הושפעו התפיסות , הציפיות והשאיפות מהנסיבות הכלכליות והפוליטיות הקיימות . חוסר העבודה , הפעילות הכלכלית העירונית שהיתה מבוססת בעיקר על ענף הבניין , והתלות בהסתדרות הציונית ובשלטון המנדט , אשר לשניהם לא היה עניין במעמדן של הנשים - כל אלה הקשו על מימוש מגמות השינוי ובכך חיזקו אותם הלכי רוח בתנועת העבודה שפעלו לשמר את חלוקת העבודה הקיימת בין המינים . אומנם הישגים אישיים וקולקטיביים עיצבו את הכלים להישגים נוספים , אך מאידך גיסא , כל כשלון של נסיונות לשינוי הקשה עוד יותר על המשך הדרך . כוונתי להראות כי ההתרחקות הגוברת מהשינוי לא נבעה , בעיקרה , מאיזה הכרח ביולוגי , ולא ממיתון בלתי נמנע של כל שאיפה לשינוי חברתי , " אלא מיחסי הכוחות בין השואפים לשינוי לבין המתנגדים לו הלכה ולמעשה - אותם אישים וקבוצות שמנעו שינוי על ידי התנגדות ישירה , הגבלה וריסון , מניעת עזרה , ומעל לכל התעלמות ואדישות . השינוי הנשאף היה עמוק ומהותי , והתומכים בו מעטים וחלשים מדי , האדישים והמתנגדים רבים וחזקים מדי , וכל זאת בתנאים כלכליים שהיו מקשים על שינוי משמעותי גם אילו היו יחסי הכוחות נוחים יותר . בסיכומו של עדה פישמן מימון , הידועה בשם עדה מימון , החלה את פעולתה כאשר שם משפחתה פישמן , ובשם זה התפרסמו רשימותיה בשנות ה . 20 כאשר אחיה , הרב פישמן , שינה את שמו למימון , שינתה גם עדה את שמה . בעבודה זו שמה פישמן מימון בתקופה הראשונה , ולאחר מכן מימון . כזה הוא קו הניתוח של ליינל טייגר ויוסף שפר לגבי הנשים בקיבוץ . טענתם היא שהנשים עברו ממצב של כמעט שוויון לאי שוויון , ושמעבר זה משקף איזו אמת ביולוגית , שפה ביולוגית פנימית אשר לא ניתן להתחמק ממנה לאורך זמן .
|
|