|
|
עמוד:13
מאידך גיסא נראו המאורעות עצמם גדולים כל כך , עד שהם עצמם עשויים , כביכול , לשמש ספרות , ערך כשלעצמם . אבא קובנר 'התפשר' - פשרה שהיא עיקר משגהו של הספר " . לעומת זאת מעיר גרשון שקד : "ספר זה אינו מסוג הספרים המנסה לסחוט מאתנו דמעות מכוחן של עלילות "מתח" מזוייף או מתאורי זוועה . כאן אנחנו חשים נתח חי מדברי הימים שלנו " גישה , המנסה לקלוט את המסר ההיסטורי של הספר , מביע משה ברסלבסקי : "אבא קובנר עג בסיפורו עוגה מסביב לקךב , נסתגר בה ומתוכה אינו חורג . הקרב סוגר על האופקים סביב , אופקי אדם , תנועה ועם , עבר ועתיד , ואפילו נוף הארץ המשתרע במפולש לאותה חזית , אין שהות לתת בו עין כראוי . לגבי יצירה מעין זו נטרפות כל אמות המידה המקובלות , השאולות . זוהי כתיבה , שאינה יודעת חיץ בין האמן ובין המציאות שאותה הוא בא לצקת בדפוסים משלו . הוא פוסח על אותו דיסטאנס של זמן , ולא של זמן בלבד , שכל פרוזה זקוקה לו , כדי שהחומר יצטלל " . המבקרים מבקשים תשובה רציונלית לחזיון הספרותי המוזר : מעין מאמץ 'לדחוס' מציאות חיה ורוטטת ומוכרת לקורא מן החיים אל מסגרות מאורגנות של ביטוי סיפורי . מעניינת תגובתו ה'בלתי מקצועית' של קורא , שהיה מעורב מאוד במערכה , במכתבו אל המחבר : "אבר קובנר יקר , קיבלתי הספר השני של ' פנים אל פנים . ' יקר לי חוט של חסד שמשכת אלי - מבלי שאדע מדוע . בהוקרה - ד . בן גוריון . " עיצוב הדמויות עורר את התגובות המפורטות ביותר . מבקרי הספרות המנוסים והבקיאים לא היו מרוצים מן הדמויות ביפנים אל פנים . ' שולמית ריפתין מחמירה : "הדמויות פגומות , חלקיות , אינן חיות , בגלל מטר יריותיו של מקלע זה או אחר , הניתך עליך כמעט בכל אחד מדפי הספר . הקונפליקט לא תואר , לא נותח ; לא ראינו כלל את ברוריה בסבלה , או את איתי במוסר כליותיו , אלא על דרך של רמז נחפז " . גרשון שקד מוסיף : " הדמויות אינן חורגות מפינתן . במידה שקיימים קשרים בין הדמויות הרי הם קשרי עבר בלבד , בלי יצירת יחסים חדשים . כל דמות נשארת צמודה לבעיית עצמה מבלי התרחשויות מבפנים האנשים יותר משהם חיים זה עם זה , חיים הם זה בצד זה " . הערכה באותה רוח מעלה גדעון קצנלסון : " קובנר ,
|
|