|
|
עמוד:12
הישראליות - חוות מתאים לנשים הפלסטיניות ? והאם הפמיניזם המערבי בכלל מתאים לחברה שמסורת ומודרניות חיות בה במקביל ? היו גם רגעים שגרמו לי לבחון מחדש את יחסי לתרבות שלי ולשאול את עצמי שאלות לגבי זהותי היהודית . למשל , כאשר ביקשתי לראיין זוג אינטלקטואלים המתגוררים בחיפה בראש השנה היהודי , השתררה מעבר לקו שתיקה , ואחר כך אמר האיש : "בסדר , את יכולה לבוא אם את רוצה . לא חשבתי שתרצי לבוא לראיין אותנו בראש השנה . " מיהרתי להסביר שאינני שומרת מסורת . כשהגעתי לראיון , קידמו אותי מארחי בברכת חג שמח והגישו לי עוגת דבש , "כדי שתהיה שנה מתוקה . " אין לי ספק שהם לא התכוונו להביך אותי ; אדרבה , היה כאן רצון לכבד את החג שלי . לאחר הראיון הזה ידעתי שלא אוסיף לראיין בחגים היהודיים כדי לא ליצור תחושה שאינני מכבדת את המסורת שלי , על אחת כמה וכמה מסורות של אחרים . כשיצאתי למסע הזה לא ידעתי מהו אוכל פלסטיני ישראלי , וגם בסופו איני יודעת בוודאות איך להגדירו . יצאתי לדרכי מצוידת בידע ישראלי מצוי שאוכל פלסטיני ישראלי זה חומוס , טחינה , מג'דרה ( מאורז , ( סנ ? ה , לבנה , פול , בקלווה , קובה וקפה קטן חזק ומתוק . הללו התגלו כאפס קצהו של מטבח עשיר , העושה שימוש בכל הצומח בעונתו בסביבה הקרובה - מטבח של מי שהפרוטה אינה מצויה בכיסם דרך קבע ושמכירים את פרי אדמתם ועושים בו שימוש מרבי . תהיתי מדוע למדנו לאהוב את החומוס והפול עד שהפכנו אותם לשלנו , בעוד מאכלים כמו מלוחייה , חוביזה , פריקה , שישברק , 2 מחמר , מנדסדף , מקלובה או מדפונה איננו מכירים כלל . האם באופן דומה לאמריקנים - שדחו את האוכל המקסיקני בשל יחסי האיבה בין שתי המדינות במאה התשע עשרה ומשום שהמקסיקנים נמנים עם הקבוצות האתניות העניות ביותר בחברה האמריקנית - גם אנחנו דוחים מאכלים הנקטפים בגינה או בשדה ליד הבית משום שהם נאכלים על ידי מי שמזוהים בתודעה הציבורית שלנו כאויב ומתקשרים אצלנו עם עוני ודלות , ואולי גם עם חוסר תרבות ? ראו מילון מונחים בסוף הספר .
|
|