|
|
עמוד:8
הרי אינה אלא מעידה על השוויון היסודי של בני האדם בתהליך התרבותי שלהם . האמנות הריאליסטית' בייחוד בתחומים הספרותיים שלה , הלא תשמש אז מין מנגנון תחבורה נפלא בין האמן , המצרף את החיים תוך כלי ראייה ושמיעה רגישים שלו' ובין זולתו—ובין איש לרעהו בזולתו . מנגנון אמנותי זה יעביר מאדם אחד לרעהו את כל הטוב והמשופר' יעורר בהם את הנרדם בר גש ובמחשבה' גם יחשוף בקרבם את המנוון והמכוער באור ריאליסטי עד אשר רוב בני האדם , אם רק נמצאים הם בדרגה תר' בותית מםוימה , יוכלו להשתמש בו לטובתם . אולם היסוד הלי בראליםטי התועלתי הזה הוא הוא אשר סופרים רבים וגדולים בארצות אירופה ראו בו את מקום התורפה והכריזו עליו כמסלף ומזייף את המשמעות הריאלית האמיתית הצפונה במסתורי האסתטיות האמנותית . בודליר היה מן הראשונים במחצית השנייה של המאה התשע עשרה , אשר יצא בזרוע נטויה וכפר בחשיבותה הסוציאלית של הספרות היפה . האמנות' הורה בודליר , לעצמה היא , מעצמה היא מתמלאת , ואין היא זקוקה לחיזוק מרשויות זולתה . הספרות הנשמעת לכל מגמה , מטרה , תכלית אידיאולוגית ותבנית סוציאלית , מפקיעה מתוך כך את עצמה מגדרה האסתטי , וסופה חדלה להיות אמנות כלל ועיקר . האמנות היא היופיוהיופי כל עיקרו אינו אלא המבוע לדחפיו הפסיכיים העמוקים והסתומים ביותר של המשורר , המספר , המוסיקאי , הצייר ; מבוע ללא כל צנזורה מצד התודעה הסוציאלית המוסרית מצדו של האמן גופו , ולא כל שבן מצד זולתו . אין זה בגדר עניינו של האמן אם יצירתו תעורר תגובות שאנו רגילים לכנותן חיוביות או שליליות , אם קידמתית היא או ריאקציונית לפי רוח הזמן , אם תובן ותקובל ואם לא , אם על הטוב היא מכריזה או על הרע . זוהי 'האמנות לשם אמנות' על סוגיה ועל אםכולותיה . אכן , מן הבחינה הדימוקראטית ההומאניסטית של הימים ההם היתה השפעת בודליר על הספרות השפעה ריאקציונית ומנבאת רעות רבות . לפי שאף עבודתו הספרותית של דויסטוייבסקי , אשר נתפשה למבוכים הפסיכיים ולמסערי המבוע של המעמקים הנפשיים , אף היא , בתוכי תוכה' תולה היתה את עינה בחזון החוטא
|
|