|
|
עמוד:10
להסב את תשומת לבו של הקורא לאפשרויות השונות , הבאתי בהערות לתרגומי הפראגמנטים מבחר אלטרנאטיבות , מבין המצויות בספרות הפרשנית העיקרית , כאלה שנראו לי לגיטימיות או מעניינות — גם אם בסופו של דבר הכרעתי כפי שהכרעתי . לא היה כאן שום ניסיון לשלמות וגם לא יכול להיות : הספרות הפרשנית היא כנחשול מים אדירים , המתגבר והולך . לשונם של היראקליטוס ושל פארמנידיס לא רק שהיא ארכאית ואינה מתאימה תמיד לצורות ולמשמעויות שהתגבשו ביוונית המאוחרת יותר , אלא שהם גם עושים בה שימוש מיוחד . שניהם נאבקים — כל אחד על פי דרכו — לבטא , בעזרת כלים היצוקים בלשונם הארכאית , אופני מחשבה החורגים מן המסגרת המוכתבת על ידי לשונם זאת . היראקליטוס ופארמניריס יוצרים , למעשה , את הפילוסופיה כמחשבה רפלקטיבית . אך הם עושים זאת בלשון שאיננה מתאימה לכך , והם עצמם הולכים ומעצבים אותה מחדש . אך דא עקא , שמלים שיקבלו מאוחר יותר מעמד טרמינולוגי מובהק , בעקבות היראקליטוס ופארמנידיס , עדין אין להן בכתביהם מעמד זה . והמתרגם צריך לעמוד בפיתוי ולא להקשיח את המינוח במקום שעדין אין שם מינוח , אלא גרעין בלבד העתיד להכות שורש ולהפרות נצר . הגבול בין מטפורה חיה לבין מונח קבוע הוא עדין בלתי ברור , והיראקליטוס ופארמנידיס עומדים על גבול זה , ואינם עוברים אותו , אך גם אינם נשארים מעבר לו . מכיוון שראיתי בפראגמנטים של היראלקיטוס ושל פארמנידיס קודם כל טקסטים פילוסופיים , היתה כוונת תרגום זה להיות מהימן לתוכן המחשבה ולדיוק הביטוי . אף על פי כן , אין לנתק את מחשבתם של פילוסופים אלה מצורת ביטויה , והרוצה למסור את מחשבתם צריך שימסור , ולו במעט , גם את לשונם . כוחו של היראקליטוס בצליחות הביטוי האוראקולארי הדחוס והרב משמעי . אין הוא מציג תורה פילוסופית סדורה , אלא דבריו נתונים אמרות אמרותשפשרן לרוב אינו גלוי לעין . ואולם אין סגנונו כסות חיצונית למחשבתו , אלא ביטוי הולם למכנה הממשות עצמה . להיראקליטוס הממשות איננה נחשפת צעד צעד , בהתקדמות הדרגתית , בהצטברות של תגליות אמפיריות או בשרשרת של היסקים לוגיים ו אלא היא מתגלה בהבזקי אינטואיציה , התופסים בבת אחת , כל אחר מהם , את מכלול הפרטים ואת משמעותם כאחד . הביטוי הסתום , הפאראדוקסאלי , הסגור בתוך עצמו , הוא תמונה נאמנה של העולם , ואף יותר מזה , שכן להיראקליטוס אין השם והדבר נפרדים זה מזה . אפלותו של האפסי היא מגוף עניינו . היראקליטוס לא כתב במשקל , ומבחינה טכנית איפוא , לפחות לפי הסיווג היווני , דבריו הם פרוזה . אבל הפרוזה של היראקליטוס נושאת בתוכה גודש שירי עצום : הביטוי המטאפורי והסמלי , המבנה הקפדני , הריתמוס של המחשבה והקצב של המלה עצמה , ואף האליטרציות ( הניתנות לתרגום מקורב רק לעיתים רחוקות , ( כל אלה מוציאים את כתיבתו של היראקליטוס מכלל פרוזה פשוטה . הקונוונציה
|
|