ידיד אהוב , איגרתך האחרונה מן ה 26 שבחודש שעבר , אם איני טועה , הגיעה לידי אל נכון . היא הכניסה ללבי עצבות וגם דאגה לא מעטה . אמנם הן הלכו ונחלשו , כשהעליתי על דעתי את חכמתך ואת גבורת רוחך , שמכוחן למדת לבוז לפגיעות המזל , ובעיקר — לפגיעות דעת הקהל , דווקא בשעה שאלה הסתערו עליך בכלי זינם החזקים ביותר . אף על פי כן מתרבה דאגתי עכשיו מיום ליום , ועל כן אני מבקשך ומשביעך בשם ידידותנו , שלא יכבד עליך לכתוב לי בהרחבה . אשר לאותות המבשרים , שאתה מזכיר , כגון ששמעת מפי ילדך , כשעדיין היה זה בריא וחזק בגופו , אותה יבבה , שהשמיע בשעה ששכב בחוליו וזמן קצר קודם שנפטר מן העולם , רצוני להניח שלא היתה זו יבבה באמת , אלא בכוח דימוייו בלבד . שהרי אתה בעצמך אומר , כי בשעה שהתרוממה והקשבת בדי לשמוע , שוב לא שמעת יבבה זו בברירות רבה , לא כמו קודם לכן ולא כמו אחרי כן , כשחזרת ושקעת בנמנום . דבר זה מוכיח בעליל , שאותה יבבה לא היתה אלא תולדה של כוח הדימוי בלבד , שבשעה שהוא חפשי ובלא מעצור הוא יכול לדמות לעצמו יבבה מסוימת באופן חזק וחי , יותר מבשעה שאתה מתרומם ממשכבך ומכוון את הקשבתך למקום מסוים . מה שאני ...
אל הספר