14–ב בפברואר 1947 החליטה ממשלת בריטניה לאסוף ידה מארץ ישראל ולהטיל מכשלה זו אל חיק האו"ם . לימים אמר ארנסט בווין : "הערבים , כיהודים , סירבו לקבל כל נוסחת פשרה שהניחה ממשלת הוד מלכותו לפני שני הצדדים " . ההחלטה לנטוש לא היתה לרוחם של ראשי המטות הצבאיים הבריטיים . הללו סברו שצעד זה יפתח פתח לחדירה סובייטית ויערער את רוחם של כוחות הצבא הפועלים בארץ ישראל . אולם קלמנט אטלי ובווין כבר גמרו אומר , עקרונית , בשיחה שניהלו ביחידות 27–ב בדצמבר , 1946 כי לאור הנסיבות החדשות שהתגבשו אחרי המלחמה יכולה בריטניה לוותר על ארץ ישראל ועל מצרים ( וכן גם על יוון . ( הממשלה תמכה נחרצות בעמדה זו , שכן שום צד בארץ ישראל לא שעה להצעות הפתרון השונות שהציגה , שלדעתה היו סבירות , ואילו ארצות הברית , לא זו בלבד שלא הביעה נכונות להירתם בעול הבעיה , או להשתתף באחריות לפתרונה , אלא אף חיבלה בהתמדה במאמציה של בריטניה . " אנו החלטנו כי איננו יכולים לקבל את התוכניות שהונחו לפנינו בידי הערבים או היהודים , או לכפות בעצמנו פתרון משלנו ... הדרך האחת הפתוחה לפנינו עכשיו היא להעביר את הבעיה לשיפוט האו"ם " , אמר בווין בפרלמנט...
אל הספר