§67 על עיקר ההערכה הטליאולוגית של הטבע בכלל כמערכת של תכליות

אמרנו לעיל , על התכליתיות החיצונית של דברי הטבע , שאין עמה צידוק מספיק לראות את דברי הטבע כאחת בחינת תכליות הטבע כטעמי הסברה לקיומם , או לראות את הפעולות התכליתיות מקריות של הטבע שבאידיאה כטעמי קיומם על פי העיקר של סיבות תכליתיות . כך , למשל , אין אנו רשאים לראות את הנהרות כתכליות טבע , על שום שהם מסייעים להתקשרות בין העמים בפנים הארצות , ולא את ההרים , על שום שהם מכילים את המקורות לנהרות ואת מלאי השלג לשם קיום הנהרות בעיתות ללא גשם , ואף לא את המדרון של הארצות , המוביל את המים האלה למטה ונותן לאדמה להתייבש . אף על פי שצורה זו של פני הארץ היתה נחוצה מאוד ליצירת ממלכת הצומח והחי וקיומה , אין בה כשלעצמה ולא כלום , שלשם אפשרותו היינו נאלצים להניח סיבתיות לפי תכליות . והוא הדין בצמחים , שבהם משתמש האדם לצרכיו או להנאותיו ו והוא הדין בבעלי חיים , בגמל , בפר , בסוס , בכלב וכר שהוא משתמש בהם במקצת למזונו , ובמקצת לשירותו באופנים כה שונים , עד שעל פי רוב אינו יכול כלל לוותר עליהם . כשאין לנו שום סיבה לראות דבר לעצמו כתכלית , יכולים אנו להעריך את התנהגותו התכליתית על תנאי בלבד . לא הרי ההערכה ש...  אל הספר