החלוקה של ביקורת לתורת האידיאות ולתורת ~ , מיתודה—חלוקה הקודמת למדעאי אפשר שתחול על ביקורת הטעם : מפני שמדע של היפה אינו בנמצא ואינו יכול להיות בנמצא , והמשפט של הטעם אינו נקבע על ידי עיקרים . שכן מה שנוגע למדעי שבכל אמנות , המתייחם לאמת שבגילום מושאה , הרי זה אמנם תנאי שאי אפשר בלעדיו 9 ni 2 oiiibnc sine qua 11011 ) האמנות היפה , אך אינו האמנות עצמה . נמצא , לגבי האמנות היפה קיים רק א ופן הלימוד , ( 1110 ( 1115 ) אבל לא מ י ת ו ד ה ש ל ה ל י מ ו ד ( methodus ) . המורה חייב להראות למעשה מה וכיצד התלמיד צריך לבצע ; והכללים הכלליים , שבהם המורה מסכם בדיעבד את דרכו , עשויים לשמש יותר כדי להזכיר לתלמיד בהזדמנות את הנקודות העיקריות מאשר להטילן עליו כחובה . וגם כאן יש להתחשב עם אידיאל מסוים , אשר האמנות צריכה לשוות לנגד עיניה , אף על פי שאין היא משיגה אותו במלואו לעולם בגמר מלאכתה . רק על ידי עוררות הכוח המדמה של התלמיד לשם ההתאמה עם מושג נתון—אגב הצבעה על קוצר ידו של הביטוי לגבי אידיאה , אשר המושג עצמו אינו משיגה , מכיוון שהיא אסתיטית—ורק על ידי ביקורת חריפה אפשר למנוע את התלמיד מלחשו...
אל הספר