§37 מה בעצם טוענים אפריורי על מושא במשפט־הטעם

הקשר הבלתי אמצעי שדימוי של מושא קשור בתענוג נוכל לתפשו רק באופן פנימי , ואילו לא היינו חפצים לציין יותר מזה , היינו מקבלים משפט ניסיוני גרידא . שהרי אין אני יכול לקשור אפריורי רגש מסוים ( של תענוג או אי תענוג ) עם דימוי , אלא אם כן מונח כיסוד התבונה עיקר הקובע את הרצון אפריורי ; או אז התענוג ( ברגש המוסרי ) הוא התוצאה מכך , ולכן אי אפשר להשוותה אל התענוג שבטעם , מכיוון שהוא דורש מושג מסוים על חוק , ואילו התענוג שבטעם צריך להיות קשור קשר בלתי אמצעי עם ההערכה בלבד , קודם לכל מושג . לפיכך , כל משפטי הטעם הם משפטים אישיים , שכן הם קושרים את נשוא הפקת הנחת שלהם לא במושג , אלא בדימוי אישי ניסיוני נתון . לפיכך , מה שמיוצג במשפט הטעם אפריורי , בחינת כלל כולל לכוח השיפוט , שכוחו יפה לכל אדם , אינו תענוג , אלא התוקף הכללי של תענוג זה , הנתפס בנפש כקשור להערכה גרידא של מושא . שאני תופס ומעריך מושא מתוך תענוג , זהו משפט ניסיוני ! אך שאני סבור שהוא יפה , היינו שאני רשאי לתבוע אותה הפקת נחת , בחינת הכרח , מכל אחד , הרי זה משפט אפריורי .  אל הספר
מוסד ביאליק