§22 ההכרח של ההסכמה הכללית, הנחשב במשפט־טעם, הוא הכרח סובייקטיבי, המיוצג בהנחת חוש כולל כאובייקטיבי

בכל המשפטים שבהם אנו מתארים משהו כיפה , אין אנו מתירים לשום אדם שיהיה בדעה אחרת , ואף על פי כן אין אנו מבססים את משפטינו על מושגים , אלא רק על רגשנו : ואת הרגש הזר , אנו מניחים כיסוד לא כרגש פרטי אלא כרגש משותף . והנה אין אנו יכולים לשם כך לבסס את החוש הכולל הזה על הניסיון , שהרי הוא מבקש להצדיק משפטים המכילים חיוב % > אין הוא אומר שכל אחד יסכים עם משפטנו , אלא שהוא חייב להסכים . אני מציע כאן משפט טעם שלי כדוגמה של משפט של חוש כולל , והריני מייחס לו משום כך תוקף של דגם . החוש הכולל הוא אפוא מתכונת - אידיאלית בלבד . ומשאנו מניחים הנחה זו , הרי משפט המסכים עמה והפקת נחת מן המושא המבוטאת בו אנו רשאים בדין לעשותם לכלל לגבי כל אחד : מכיוון שהעיקר אמנם נחשב בסובייקטיבי בלבד , אך אף על פי כן כסובייקטיבי כולל ( כאידיאה הנחוצה לכל אחד ) ; ובאשר להסכמה של חורצי משפט שונים , היה רשאי לתבוע הסכמה כללית בדומה לעיקר אובייקטיבי , אילו רק היינו בטוחים שכפיפתנו לעיקר נכונה היא . ואמנם מניחים אנו למעשה מתכונת בלתי מסוימת זו של חוש כולל , כפי שמוכיחה התיימרותנו לחרוץ משפטי טעם . אבל האם קיים באמת חוש כול...  אל הספר