יופי הוא צורת התכליתיות של מושא , עד כמה שהיא נתפסת בו ל ל א דימוי של תכלית . * ק א ט ו ר ה . כן מלמד הניסיון , כי אותם הפנים התקינים לגמרי מעידים בדרךכלל על פנימיות של אדם בינוני בלבד 1 כנראה ( אם ניתנה הרשות להניח שהטבע מבטא בחיצוניות את המידות של הפנימיות ) מטעם זה : אם אף אחד מכשרונות הנפש אינו עולה על המידה הנדרשת כדי להוזת אדם חף משגיאה , אין אנו רשאים לצפות למר , שקוראים גאוניות , שהרי נראה שבגאוניות ס 1 טה הטבע מן היחסים הרגילים של כוחות הנפש לטובת כוח מיוחד אחד . ניתן להעלות נגד הסבר זה טענה זו : יש דברים , שבהם רואים צורה תכליתית בלי להכיר בהם תכלית > למשל , כלי האבן המוצאים מתוך תלי קברים עתיקים , ושיש בהם חור המשמש כנראה להכנסת ידית ! אף על םי שכלים אלה מגלים בעליל בתבניתם תכליתיות , שאת תכליתה אין אנו יודעים , בכל זאת לא נאמר עליהם שהם יפים . אולם העובדה שאנו רואים אותם במלאבת מחשבת , מספיקה בדי שנצטרך להודות בזה , שאנו מייחסים את צורתם לכוונה כלשהי ולתכלית מסוימת . לכן אין הפקת נחת בלתי אמצעית בהסתכלות בהם . ואילו פרח , למשל צבעוני , נחשב כיפה , מכיחץ שאנו מוצאים בתפיסתו ...
אל הספר