שני דברים ממלאים את הנפש בהפלאה וביראת כבוד , המתחדשות והולכות ומת רבות והולכות ככל שההתבוננות מוסיפה לעסוק בהם תכופות ומתוך דביקות גוברת ? השמים הככובים שמעלי והחוק המוסרי שבתוכי . את שניהם אין אני צריך לחפש ולנחש בלבד , כאילו באפלו ת הם עטופים או בתוך המופלג , מחוץ לחוג המבט שלי ; אני רואה אותם לפני , ואני מקשר אותם באורח בלתי אמצעי עם התודעה של קיומי . הדרך הראשונה מתחילה מן המקום שאני תופס בעולם החושים החיצוני והיא מרחיבה את הקשר , שבו אני עומד , אל הגודל , שעין אדם לא תכלכלנו , של עולמות מעל לעולמות ומערכות של מערכות—ומעל לזה עוד אל זמנים לאין גבול של התנועה המחזורית שלהם , אל ראשיתם והמשכם . הדרך השנייה מתחילה מעצמיותי הבלתי נראית , מאישיותי שלי , ומציבה אותי בתוך עולם שיש לו אינסופיות אמיתית , אך המורגש רק ל & כל , ואשר עמו ( אך על ידי כך כאחת גם עם כל אותם העולמות הגלויים ) מכיר אני את עצמי קשור לא כמו שם בקישור מקרי בלבד , אלא בקישור כללי והכרחי . המבט הראשון של ריבוי העולמות לאין ספור כאילו מבטל את חשיבותי שלי בחינת יצור בהמי , החייב להחזיר את החומר שממנו קורץ אל כוכב הלכת (...
אל הספר