VII כיצד אפשר לחשוב הרחבה של תבונה טהורה מבחינה מעשית בלא להרחיב בכך כאחת את הכרתה הספקולאטיבית?

הרינו מבקשים להשיב על שאלה זו , כדי שלא ניעשה מופשטים מדי , מיד בשימוש לגבי המקרה העומד לפנינו — . כדי להרחיב הכרה טהורה באורח מעשי , מן ההכרח שתהיה נתונה אפריורי כוונה , כלומר תכלית כמושא ( של רצון , ( מושא שבאורח בלתי תלוי בכל העקרונות העיוניים מדמים אותו כהכרחי מבחינה מעשית על ידי צו ( החלטי , ( הקובע באורח בלתי אמצעי את הרצון ו וזה הוא כאן הטוב הגבוה ביותר . אולם זה אינו באפשר בלי להניח מראש שלושה מושגים עיוניים ( שמאחר שהם מושגי תבונה טהורים בלבד , אי אפשר למצוא לגביהם שום הסתכלות מקבילה , ועל כן בדרך העיונית אף לא שום ממשות אובייקטיבית ) ; כלומר חירות , אלמוות ואלוהים . לפיכך נדרשת על ידי Sophisterei 8 kategorisch 2 Absicht 1 החוק המעשי , המצווה את הקיום של הטוב הגבוה ביותר האפשרי בעולס , אפש רותם של אותם מובאים של התבונה הספקולאטיבית הטהורה , היינו נדרשת הממשות האובייקטיבית , שהתבונה הספקולאטיבית לא יכלה להבטיח להם ; על ידי כך ההכרה העיונית של התבונה הטהורה אמנם קונה לעצמה תוספת , שטיבה בכך , שאותם המושגים שהם מכל הבחינות בעיינים ( נחשביים בלבד ) מתוארים באורח היגידיי * כמושגי...  אל הספר
מוסד ביאליק