יש בזה כדי לדכא את התבונה האנושית' כי בשימושה הטהור אין היא מבצעת ולא כלום , ויתרה על כך—שהיא זקוקה לדיסציפלינה' כדי לרסן את הפלגותיה וכדי למנוע את מעשי התעתועים המשתלשלים מתוכן . אולם , מן הצד האחר . יש בזה כדי לרוממה ולהקנות לה אמון לעצמה' על שהיא עצמה רשאית , ואף חייבת , לנהוג דיסציפלינה זו , בלי להתיר צנזורה אחרת על עצמה . ועוד זאת : שהגבולות , שהיא אנוסה להציב לשימושה הספיקולאטיבי מצמצמים גם את ההתיימרויות ' המתפלפלות של כל יריב' ועל כן' כל מה שעשוי היה שישתייר עוד מתביעותיה המוגזמות שמלפני כן , ניתן לבצר לעומת כל התקפה . לאמור , התועלת הגדולה ביותר , ואולי גם היחידה , של כל פילוסופיה של התבונה הטהורה היא שלילית בלבד' לפי שאין היא משמשת , בתורת אורגאנון , להרחבה , אלא' בתורת דיסציפלינה , לקביעת גבול : ובמקום לגלות אמתות אין לה אלא זכות שקטה זו למנוע טעויות . עם כל זה הכרח הוא , שיהיה מקור אי שם של הכרות חיוביות , השייכות לשדה התבונה הטהורה , והגורמות לטעויות , אולי מחמת טעות הבנה בלבד' אולם , לאמתו של דבר , הן בנותךמטרה הממריצה את התבונה . כי , איזו סיכה , אם לא זאת' עלינו לייחס...
אל הספר