פרק שלישי הדיסציפלינה של התבונה הטהורה מבחינת ההשערות

מאחר שעל ידי ב קורת תבונתנו אנו יודעים אפוא' כסופו של דבר , כי בשימושה הטהור והספיקולאטיבי אין בידנו' לאמתו של דבר' לדעת מאומה—כלום לא ייפתח על ידי כך שדה רחכ יותר להשערות' כי ניתן' למצער' לפייט ולסכור סברות' אף כי לא לטעון טענות ? במקום שהכוח המדמה פטור מלהזות' אלא צריך לפייט תוך שמירה קפדנית של התבונה—מן ההכרח הוא' שמשהו יהא תחילה ודאי באופן שלם' ולא בדוי או פרי סברה בלבד ; וזו היא האפשרות של המושא עצמו . אז אמים יהיה מותר להימלט בעניין מציאותו אל הסברה ; אך סברה זו' שלא תהיה חדלת יסוד' מן הצורך שתובא' בחינת טעם מסביר' לכלל קשר עם מה שנתון ממש ועל כן ודאי הוא' והרי היא קרויה 'השערתי . 1 מאחר שאין בידנו ליצור לעצמנו על האפשרות של הקישור הדינאמי אפריורי מושג כלשהו' והקטיגוריה של השכל הטהור אינה משמשת לכך' שנמצא במחשבה אפשרות כזאת' אלא שנבינה במקום שאנו נפגשים בה בניסיון בלבד—הרי אין בידנו' במתאים לקטיגוריות אלו' מבראשית לבדות אף מושא אחד לפי תכונה חדשה' שלא נוכל לבררה מתוך ניס ון' ולהעמיד תכונה זו ביסודה של השערה מיתרת ; כי דבר זה יהא פירושו להעמיד ביסוד התבונה הזאת ריקות' במקומם של מ...  אל הספר
מוסד ביאליק