התבונה חייבת להעמיד את עצמה בכל מאמציה כפופה לביקורת' ואינה רשאית לצמצם את חירותה של זו על ידי איסור כלשהו' בלי להזילךלעצמה ובלי להסב לעצמה חשד שיש בו הפסד . שום דבר אינו מועיל ונכבד יותר מדי או קדוש עד כדי כך' שיהא רשאי לשמוט את עצמו מחקירה בודקת ובוחנת זו' שאינה יודעת משוא פנים . ולא עוד' אלא על חירות זו מבוססת מצ אותה של התבונה' שסמכותה אינה דיקטאטורית' ופסלךדינה אינו לעולם אלא הסכמה של אזרחים בני חורים' שמן ההכרח שכל אחד ואחר מהם יוכל להביע את חששותיו , ואף את הוויטו שלו , ללא סייג . והנה' אף כי התבונה אין בכוחה לסרב לעולם לביקורת-הרי לא תמיד -ש לה סיבה לחשוש מפניה . אולם' התבונה הטהורה בשימושה הדוגמאטי ( לא מאתי מאטי ) אינה בטוחה כל כך בשמירה הקפדנית על חוקיה העליונים , עד שלא תופיע מתוך ביישנות ואף מתוך התפרקות מלאה מכל הכבוד הדוגמאטי , שהתיימרה בו' לפני העין הביקורתית של התבונה העליונה ביוחר ושופטת . אחרים לגמרי הם פני הדברים . כשאין עניינה בביקורת של השופט אלא בתביעותיהם של אזרחיה' שעליה להגן מפניהן על עצמה . כי ' לפי שאף התביעות האלו רוצות להיות דוגמאטיות , אם כי בשלילה' כש...
אל הספר