את ראשיהן נוהגות נשות הצ'רקסים לעטוף במטפחת מיוחדת . בדרך כלל צבעה לבן ובשוליה תחרה עם גימור בן מאות חרוזי זכוכית זעירים . עשרות דוגמאות שונות ומשונות לתחרה , וכמוהן החרוזים המצטיינים במגוון עשיר של צבעים . גודלם של החרוזים שונה מצעיף למשנהו . במרכז הכפר ריחניה , משמאל לרחוב הראשי , בקומתו השניה של בית משוח בצהוב , גרה גברת אינעם הארון . אינעם היא צ'רקסית מן הדור הישן העוסקת במקצוע ההולך ועובר מן העולם ; רקמת תחרה . התחרה היא זו החובקת את המטפחת , או בצ'רקסית מדוברת ומנוקדת , ה"אפשי עוט . " ואל יראה הדבר קל בעינינו . קשה לבטא את השם כהלכה או לאייתו בעברית . האפשי עוט נשמע לאוזן הבלתי מאומנת כעין עיטוש מאופק , והתנועה המתחייבת מן ה"אפשי" היא , למעשה , עיצור בלתי אפשרי . את אומנות עשיית האפשי עוט למדה גב' אינעם משכנתה הקשישה משכבר הימים , ומאז היא המומחית בכפר . אך הביקוש לאפשי עוט הולך ופוחת עם חילופי הדורות . צעיף זה מיועד לנשים נשואות בלבד , אך בימינו , רק בנות הדור המבוגר יותר נוהגות לעטות בו את ראשן . מלאכת התחרה והחריזה איננה מסחרית . המעוניינת באפשי עוט פונה לאינעם ומביאה עמה את ה...
אל הספר