לאחרונה נערך במרכז הבין תחומי 'נגב' שבמדרשה שדה בוקר כנס , שהוקדש לתמורות שחלו בטיולי המדבר מהתקופה שקדמה v לקום המדינה ועד ימינו . בתקופת המנדט היה כל הנגב שמדרום לבאר שבע סגור ליהודים . על מדבר יהודה לא הוטל איסור , אך גם בו הטיולים לא היו שכיחים . דרכי הגישה היו מעטות והכביש הסלול היחיד בנגב היה כביש באר שבע ניצנה . דרך העפר הכבושה היחידה עברה בתוואי מעלה העקרבים הערבה עקבה . מדבר יהודה נחצה על ידי כביש ירושלים יריחו בלבד ותנועה מצומצמת בשוליו התאפשרה רק בים המלח , בספינות שהיו ברשות הערבים או בגוררות של מפעל האשלג , ששייטו בין קליה לסדום . גורמים אלה , יחד עם הרתיעה מפני תושבי המדבר , הבדווים , הגבילו מאוד את אפשרויות הטיולים וקבעו את מסלולם ואופיים . התנאים השתנו בהדרגה לאחר קום המדינה . עד 953 ו , השנה בה נפרצו הכביש המרכזי לאילת והכביש לסדום , התנועה הייתה עדיין מצומצמת . מבחינת הטיולים היו , אפוא , השנים 949 955-ו ו תקופת מעבר , שבה עוצבו המסלולים החדשים ואופי הטיו לים השתנה .
אל הספר