( 54 ) הנח לאלוהים דווקא במנעדים האלה , בין האושר לעצב ובין הנאה לכאב , ברגישות המשולבת המתחוללת ביניהם , בין הרגשות והחושים לבין התפיסה האפיפנית של המציאות - כאשר היחיד חי באושר , בשלווה ובהנאה - עדיין נועץ לו העצב סיכה , וכאשר הוא בכאב ובסבל בוקעת וניבטת תקווה . תופעה זו רוחשת בכל תנועה במרחב הפעולות הרוחשות בנו . הרי היחיד החי הינו סך כל פעילויותיו , והן רבות , אינסופיות , בכל מיני אופנים וצורות , בעוד שבמבט על הטבע הרוחש אפשר ותישמע הצעקה של "הכל הבל הבלים . " ניתן לצעוק את הצעקה , והצעקה נשמעת , והצעקה קוראת , משחר האנושות - מהכתובת במערה , מציורו של החי , של שלדו המת - מתחוללת התרחשות , התפתחות , שינוי בתפיסת המציאות דרך השינויים שמתרחשים בתפיסת ההכרה . האנוש רוצה להיצמד למשמעות , לפעול כמהות תכנית , מחפש ייעוד , תכלית . והרי אנחנו רבי תכליות , מלכתחילה ; מעצם היותנו מתפתחים דרך התחלקות ואיסוף , מהקבוע יותר השזור במשתנה יותר , זהו מסע חיינו - הגדילה , ההתפתחות היוצרת , ההיפרדות , ההתהוללות של הסובייקטיביות היחידנית . הכוליות הפתוחה במרחב , האחת והיחידה , לא היתה כמוה לפניה ולא תה...
אל הספר