מאמר זה , השישי לפי הסדר הכרונולוגי , ק בירידתה של הנפש אל הגוף . המעניין מבחינה פורמאלית במאמר זה הוא היותו בנוי בצורת שיחה חופשית בגוף מדבר בעדו . ובאשר לתוכן , הריהו כולל תיזה עיקרית במשנת פלוטינוס ( שצוינה כבר ב ( IV 7 , 13 והורחב במאמריו המאוחרים יותר IV 1 ( ה 21 לפי הסדר הכרונולוגי ) ו VI 4 ( ה 22 לפי הסדר הכרונולוגי IV 3 , ( ( ה 27 לפי הסדר הכרונולוגי 119 , ( ( ה — ( 33 והיינו הכלל , שנפש האדם , אף בהיותה בגוף , תשכון למעשה בשכל . הוגי הדעות הקדמונים ( הראקלייטוס , אמפידוקלס ) לא טרחו לבאר את עניין ירידת הנפש אל הגוף . אפלטון בלבד מאריך בעניין זה , אולם הקושי הוא שאפשר למצוא ניגודים בדבריו . יש והוא טוען שהגוף הוא 'כלא וקבר לנפש , ' ב'טימאיוס' הוא משבח עולמנו זה ואומר שהאל הוריד לעולם את הנפש הקדושה למען יהיה מושלם ( פרק . ( 1 בין נפש העולם לנפש הפרטית ; מהיות העולם מושלם , תנהיג בו הנפש ללא כל קושי . הגופים הפרטיים צריכים טיפול מרובה : על נפשות הכוכבים ( פרק . ( 2 נפש האדם מוצאה מן הנפש שמקורה בשכל , המשתכלת במה שלמעלה ממנה \ במה שלמטה ממנה , ויוצרת הוויה נוספת , אמנם נחו...
אל הספר