מאמר זה , הרביעי לפי הסדר הכרונולוגי , הוא יסוד חשוב בתורתו של פלוטינוס על אי התחלקותה של הנפש , תורה שאותה פיתח המחבר ב IV 39 ( מאמר העשרים ושבעה לפי הסדר הכרונולוגי . ( כפי שהוכיח הנרי , ( Etats , 16 ) שגה פורפיריוס בהכניסו חיבור וה במקום הראשון ( במקום השני ) של האנאדה הרביעית . הוא סודר כאן , בעקבות הנרי , אחרי א . ( 21 ) הנפש כעצם שכלי אינה בת חלוקה . אך הגופים אינם מסוגלים לקלוט אותה ללא חלוקה , בגלל סגולת ההתחלקות שלהם ( פרק . ( 1 הנפש היא אפוא בלתי מתחלקת בתוך עצמה , אבל מתחלקת ( ועם זה בלתי מתחלקת ) בגופים , והיא בגדר אחד וריבוי גם יחד ( פרק . ( 2 ההוויה האמיתית , בעולם השכלי מקומה ; המעולה שבו הוא השכל , וגם הנפשות שם , שכן משם הן באות לכאן . והעולם ההוא צורר את הנפשות בלא גופים . אבל בעולם הזה הן צרורות בגופים , ועל ידי הגופים הן נעשות חלוקות . שם יחד כל השכל ללא פילוג וללא חלוקה , גם כל הנפשות שרויות יחדיו בעולם אחד זה ואין המקום מפריד ביניהן . הווה אומר : השכל הוא תמיד בלתי מפולג ולא מחולק ; והנפש אפילו היא שם בלתי מפולגת ולא מחולקת , מטבעה היא סובלת חילוק . וזו דרך חילו...
אל הספר