' מאמרי קצר זה , העשרים ואחד לפי הסדר הכרונולוגי , מכיל פירוש ליטימאיוס' ( 35 ) של אפלטון , על הנפש הבלתי מתחלקת והמתחלקת בגופים . . 1 עם החקירה בטיבה של הוויית הנפש הוכחנו , שהיא אינה שום גוף ואף לא הארמוניה בעולם של דברים לא גופניים ; ומה ששייך לאנטילכיה כפי שימושה , כיוון שאינו כעניין ולא מסביר את גופו של דבר התרחקנו ממנו ; ומה שאמרנו , שהיא מטבע מושכל וחלק אל 1 ה , הרי התקרבנו לאמירה ברורה על הווייתה שלה . על כן זה המוצא הטוב יותר להפליג ממנו . אותה שעה היינו מבחינים ומבדילים בין טבע גשמי ושכלי וצירפנו את הנפש לעולם השכל . עתה תהא- לה מונחת בעולם השכלי ונשתדל לנגוע בדרך אחרת . אל הצד הסמוך לטבעה שלה . אנו אומרים : יש דברים שנחלקים מעיקרם , נפזרים מטבעם שלהם . אלו הם דברים , שכל חלק מהם אינו שווה לחברו ולא לכללם , ושכל חלק מהם על כורחו הוא פחות מכללו של הכול . כאלו הם הגדלים שבחוש והנפחים : כל אחד מחזיק מהם במקומו ולא יוכל אחד מהם להיות בבת אחת במקומות הרבה . ויש הוויה שהיא ערוכה בהיפך לזו ; אין החילוק תופס בה כלל , אין בה חלקים ואינה נחלקת , אין התפשטות תופסת בה אפילו במחשבה , אינה...
אל הספר