אנטישמיות בחברה ובספרות

בראשית שנות ה 40 התנהל דיון ציבורי רחב בדבר מקומה של הונגריה במרחב המרכז האירופי . הרקע לדיון הזה היתה החרדה לעתיד הצפוי לקיום המדיארי נוכח השינויים המתחוללים בצלה של גרמניה , שהיתה עתה המעצמה הדומיננטית באיזור . ספרות ההגות והפובליציסטיקה דנו בשאלות היסודיות של האומה , ובכלל זה עניין מהותו של הגזע המדיארי ושאלת ההתבוללות . בדיון זה נטלו חלק נכבד סופרים מהמחנה הפופוליסטי , שדעותיהם זכו לתשומת לב רבה באותן השנים , כי הם נחשבו כאופוזיציה רוחנית חברתית לימין הקיצוני . דעותיהם בשאלה היהודית בשנות ה 30 נידונו למעלה . עמדותיהם בשאלה זו בשנות ה 40 נעשות יותר קיצוניות . בייחוד בלט בדעותיו האנטישמיות אחד מראשי המחנה הזה , הסופר גיזה פייה . הוא כתב ב 1940 שהיהודים הם קוסמופוליטים חסרי שורשים "המשבשים את חייו של כל עם הקולט אותם . " הדברים נכתבו בקשר להתאבדותו של סטפן צווייג . ב 1942 כתב שהתבוללותם של היהודים וטמיעתם המזויפת היא קלף מיקוח ; למעשה ניסו היהודים להטביע את חותמם הזר על חיי הרוח והכלכלה . עוד כתב באותה שנה שלא יעלה על הדעת להחזיר את הגלגל אחורנית בשאלה היהודית , וכי תהום פעורה בי...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי