התביעות הציוניות , שהוגשו בפברואר 1919 לוועידת השלום בוורםיי ויון כוללות פרק על גבולותיה של ארץ ישראל . הוא נכתב בידי אהרנםון , וזו עבודתו האחרונה בכתב . הוא לא שיער זאת' אך בעמודים אלה עשה שלא מדעת כמין עטרה לפועל חייו הקטוע . תפיסתו על תחומי הארץ ודמותה יסודה במושגיהם ושאיפותיהם של חובבי ציון — ארץ ישראל רחבה שמן הים ועד המדבר , מסיני עד מרומי החרמון , כפי שהיא נשקפת מכתובי המקרא ומזכרונות ימי קדם . אבל שלא כחובבי ציון והציו נים בני זמנו שיווה אהרנסון לגבולות אלה ביסוס מדעי גיאופיסי וכלכלי . ' גבולות הארץ החלו להעסיק את אהרנסון עם בואו לפאריס . הוא ראה בהם עניין גורלי לעתידה של הארץ , לעצם כושר קיומה ! לא היה זה בעיניו בגדר מוטב יותר מאשר פחות' אלא תנאי לקיומה העצמאי . אחת הסיבות' שבגללן החשיב בפרק זמן זה שיתוף פעולה ציוני בריטי צמוד ובלתי מופרע' היה רצונו להגיע לידי הבנה הדדית בשאלת תחומי הארץ . לכאורה' גם הבריטים צריכים היו להיות מעוניינים בהרחבתם' לפחות לצד צפון וצפון מזרח — האיזור הצרפתי המשוער . ב 3 בדצמבר' 1918 נרשמת ביומן שיחתו על הנושא עם גריבון : 'הוא מראה לי את המפה לפי...
אל הספר