פרק שנים־עשר אנשי היישוב מעבר לחזית

הייעוץ הצבאי והפעילות הפוליטית לא הרחיקו מעיני אהרנסון את ארץ ישראל הממשית . בשיחותיו עם אנשי המטכ"ל , כולל המפקד העליון , חזר על שתי תביעות : שיקומה החקלאי של הארץ עם כיבושה וסידור אםפקת מים לירושלים . אלד . היו בינתיים בגדר שיר מזמור לעתיד . חשובים יותר היו היחסים הסמוכים ליישוב ומנהיגיו שמעבר השני של החזית . שלושה דברים ביקש אהרנםון , ושלושתם כרוכים היו זה בזה . ראשית ביקש לספק להנהגת היישוב אמצעים כספיים לצורכי המגורשים מיפו ותל אביב . לפי דיני חירום של שעת מלחמה , נאסרה העברת כסף ממצרים לארץ ישראל , שהיתר . בגדר 'ארץ אויב . ' אהרנםון תבע לא זו בלבד להתיר העברה זו ( באמצעות שליחיו ב'מאנאגם ( ' אלא גם לעשותה במטבעות של זהב . שטרי כםף עותומניים ערכם היה ירוד ; משלוח כסף נייר של בעל הברית בכמות ניכרת היה מעורר חשד בלב השלטונות התורכיים , העברת מטבעות זהב , שהונפקו לפני המלחמה נראתה דרך יעילה והסויה . שנית , אהרנסון ביקש להשיג הסכמה של שתיקה של מנהיגות היישוב לפעולת המחתרת של סוכניו בארץ , בלי שתהא אחראית לד . ובלי שתסתכן בה . די לה שלא תפריע . וכך קיווה , שמתוך שיתוף פעולה ענייני זה ...  אל הספר
מוסד ביאליק