ראוי להטעים כאן שני סייגים ברורים , שסייגו מורי החסידות הראשונים את הוראותיהם בסוגיה זו : מתוך הלשונות הרבים בכתבי ר' יעקב יוסף , וכ ? בכתבי המגיד ממזריץ , ' ברור , כי אין בהם סטייה מן התפיסה המסורתית הגורסת , שהופעתן של המחשבות הזרות והרעות , יהיו אשר יהיו גורמיה , היא הופעה שבהיסח הדעת ובשום פנים ואופן אין מדובר בפעולות שנועדו לעורר מחשבות אלו בכוונת מכוון על מנת להעלותן , כגון : 'ונפלה עליו מחשבה זרה' ; 'המחשבות זרות שבאו לאדם באמצע תפילה' ; 'ובאו בשעת תפלה מחשבות זרות לתקנן ; " ' 'המחשבה זרה שבאה לפניו בשעת תורה ותפלה' , ° ועוד . כיוצא בזה אצל המגיד ממזריץ : ' 'והם באים דווקא בלא דעת ; 31 ' 'בא לו מחשבה זרה' ; 'כשנופל לו מחשבה זרה' ' ; 33 ש ז ו ר ק י ן לו מחשבה זרה' , " ועוד . ולא זו בלבד , אלא מצינו הוראה מפורשת , שאסור לו לאדם לנקוט פעולות יזומות על מנת לעורר על עצמו מחשבות זרות , והיא ההוראה היוצאת מתוך דרוש על מסכת ראש השנה , פרק א , משנה א : 'אם האדם עומד ומתפלל ונפלה לו מחשבה זרה , אין עליו אשמה , משא"כ אם הוא עומד מתחלה מתוך מתשבות זרות , פיגול הלא לא ירצה' . הוא הדין בר' דו...
אל הספר