ג. ערבות הדדית וזיהוי הצדיק עם המוכיח

להבנת חשיבותה של התוכחה בשער בימי צמיחת החסידות וראשית התפש טותה ראוי לציין , כי חובת התוכחה בשער היא , כידוע , מצוות עשה על פי הכתוב 'הוכח תוכיח את עמיתך , ' וטעמה — עקרון הערבות ההדדית של ישראל זה בזה , המיוסד בתפיסת העם על כל חלקיו כאורגאניזם חי , שכל אבריו קשורים זה בזה , כהשקפת חז"ל , עיקרון שניתוסף לו מימד עומק בתפיסת המקובלים את עם ישראל כאורגאניזם מיסטי בדומה לתפיסתם את התורה .-י מחברים של ספרי דרוש ומוסר בימי צמיחת החסידות וראשית התפשטותה חזרו בוואריאציות שונות על מוטיבים ידועים , שמסורת ארוכה להם בספרותנו , כגון ר' פרץ בן משה , שדרש את הכתוב בספר הושע יד , ב : 'כי כשלת בעוניו , היינו שמא יאמר האדם להמוכיח : מה לך להוכיח אותי , קשוט עצמך , ודיו שיפקיע א"ע , הלא אין אתה סובל עונש בעדי ... לכך אמר לא כן , אלא אתה כשלת בפועל יוצא , היינו אתה מכשיל לאחרים ... מטעם הערבות' . או כדברי ר' אברהם אביש , שהזכרתיו קודם \ 'וכשלו איש באחיו , שכולם נתפסים בערבות' , ?'? ' על פי הנאמר בגמרא , מסכת שבועות לט ע"א , 'וכשלו איש באחיו ( ויקרא כו , לז , ( איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה ...  אל הספר
מוסד ביאליק