ההתפתחות הבולטת ביותר במדעים הפיסיקאליים במאה הי"ט היתה התקדמותן של הדיסציפלינות הלא מיכאניות של הפיסיקה' שהגיעו עד לרמת המיכאניקההן מבחינת יצירת מושגים הניתנים להגדרה כמותית והן מבחינת הפיתוח המאתימאטי של הדיסציפלינות האלה . בכך נתאפשרה ראשית הסינתיזה הגדולה של ענפי המיכאניקר' התרמודינאמיקה' האור והאלקטרומאגנטיות' שהוליכה לניסוחם של שני חוקים כוללים' חוק שימור האנרגיה' והחוק השני של התרמודינאמיקה ( חוק האנטרופיה . ( בהישגים אלה הגיעה הפיסיקה הקלאסית לפסגתה בסוף המאה הי"ט' דבר שקבע את תמונת העולם שמשלה בכיפה עד תחילת המאה העשרים . התקדמות זו היתה מותנית בשתי התפתחויות חשובות' שקדמו לה במחציתה השנייה של המאה הי"ח : הניסויים שביססו את עובדות היסוד של האלקטרוסטאטיקה' והתחלות הכימיה המודרנית . שתיים אלו אינן משתקפות בטכסטים של אנתולוגיה זו מחוסר מקום וגם משום שלא הובאו ציטאטות מעבודות כימיות אלא במידה שסייעו להבנת התפתחות הפיסיקה האטומית והמוליקולארית- כגון ספרו של דאלטון , השערתו של פראוט , וחיבוריו של מנדלייב על המערכת המחזורית של האלמנטים הכימיים . ראשיתה של תורת החשמל המודרנית קשורה בע...
אל הספר