ז. הוויה ומיטאפיסיקה

היידגר מסיים את ספרו 'ההוויה והזמן' בשאלה , מהי מלוא משמעותה של ההוויה , שכן עד עתה ראינו את התגבשותה הדיאלקטית מנקודת המוצא האכסיסטנציאלית של האדם . סיימנו במסקנה שההוויה היא א 1 בייקטיבית , והיינו טראנסצנדנטית , ולפיכך סבור היידגר שהטיפול שהוקדש לה אין בו די , כיוון שהוא מציג אותה באופן מודגש מדי מצדו של האדם , לא מצד עצמה , מצדו של היש הפנוי . השאלה עתה היא , כיצד יש להשלים את הדיון בהוויה כשלעצמה , בהיחשפותו של היש הפנוי כמכלול משמעותי העומד בפני עצמו א פ ר י 1 ר י להתייחסות האנושית האותנטית כלפיו . גילוי ההוויה הטראנסצנדנטית אינו אפוא רק גילוי כלליותו של האדם , אלא רסטוראציה של המיטאפיסיקה . « ° ואכן , בפילוסופיה המאוחרת שלו עוסק היידגר בהוויה כמעט רק מצד עצמה , ומנסה להראות את ההתניה שהאדם מותנה בה כבמיטאפיסיקה שלו , בניגוד ל'הוויה והזמן' ששם הותנתה ההוויה באין של האדם . מסקנתו זו של היידגר אינה חורגת כלל מן התמונה שנתקבלה ב'הוויה והזמן , ' ולא עוד אלא שאולי יש בכד משום השלמה הכרחית בגלל השיקול הדיאלקטי שיטתי העומד ביסודו של מושג ההוויה , שיש להאירו עתה מצד עצמו . p ~ 7 a 2 יש לז...  אל הספר