קירקגור שייר לענייננו לא רק משוס שהוא נחשב מבחינה היסטורית לאכסיסטנציאליסט הראשון , אלא גם — ואולי בעיקר — משום שהוא מציג את האפסיסטנציאליזם כאלטרנאטיבה להיגל . בניגוד לניצשה מציג קירקגור את מחשבתו באורח מפורש ומנומק כהמשך וכריאקציה להיגל . הביקורת על הלוגיקה של היגל ועל עיקרה — מושג הסתירה , ביקורת שהיה צורר להסיקה מתור כלל הפילוסופיה של ניצשה , נאמרת אצל קירקגור בגלוי ובמודע . ואכן , השאלה באיזו מידה ממשיך קירקגור את היגל או חורג מעבר לו , היא שתהיה מרכז הדיון הזה , כשתוכן הפלוגתא מוסיף להיות מושג הסובייקט , הבנת טבעו של האדם . כאן המקום להעיר , שכל ניתוח שיטתי של קירקגור מסלף אותו בהכרח בגלל האופי המיוחד של מחשבתו , שהיא בלתי שיטתית במוצהר ובעלת יומרה ספרותית לא פחות מזו של ניצשה . קירקגור , שפרסם את רוב כתביו בשמות ספרותיים , תובע מאתנו שלא להבין את יצירותיו כיצירה אחת , אלא כיצירות שונות , כשכל שם ספרותי בא להביע כיוון מחשבה מסוים שאינו מתיישב בהכרח עם האחרים . וזאת , כפי שנראה , באורח עקיב המתחייב מהבנתו את טבע המחשבה . שמות ספרותיים אלה הם ביטויים למשמעויות הסותרות של הסובייקט ק...
אל הספר