השלב הבא היה להרחיב ולפרוץ את המסגרת המשפחתית חמולתית , לחפש בני ברית נוספים מבין המהגרים החדשים מספרד ומפורטוגל , ולקיים עמם , במיוחד את המצוות שכל קיומן בציבור . על הרחבת המסגרת השפיע גם הצורך הנפשי להתאסף , להתכנס יחד , שחשים אנשים אחים לגורל אחד אשר סוד משותף ומסוכן מאחד אותם . לפעמים , בשל התנאים והנסיבות , קדם שלב שלישי זה לשלב השני שתואר לעיל . כאמור לעיל , מיליאן העיד במשפטו כי נהג לשהות בביתם של "יהודים" ( קרי : אנוסים ) בפורטוגל ולהשתתף בתפילותיהם ובכל טקסיהם הדתיים , ואפילו 30 אהב להסתכל "דרך דלת בית הכנסת (!) " במעשיהם . אין לדעת מה כוונתו באומרו "בית הכנסת . " בזמנו לא היו יהודים גלויים בפורטוגל , ובוודאי שלא נשארו שם בתי כנסת . כפי הנראה הוא רומז לקיום חדר מסוים , בבית פרטי , שנתייחד למטרת תפילה בציבור . ועוד סיפר בעדותו שבמכסיקו נהגו אנוסים , מכריו , לקיים סעודות משותפות , כי כך יכלו לשמור בסודיות את כללי המותר והאסור באכילה , מעין כשרות . גם בביתו של אלמיידה שהוזכר לעיל , נהגו להתכנס חבריו האנוסים ובני משפחתו כדי ללבן שאלות של תורת משה וללמוד זה מפי זה . קטלינה אנריקס ,...
אל הספר