טל שושן פן היפה ירדה לרחוץ בנהר . ברכה נתקלה באבן קשה . האבן התרוממה מעל פני המים ולפתע נגלה ראש מחייך . פן אחזה בכתפי האבן וגררה אותו אל מחוץ למים . על שפת הנהר התגלתה דמות האבן כחצובה בדמותו של מדהה היושב בשלווה וכף ידו פתוחה , ניצבת אליה . פן היפה רחצה את הפסל הגדול מאזוב ומירוקת , שפשפה את כתמי הזמן וייבשה אותו בריבוע מטפחתה . כשסיימה עמדה מולו והביטה בו מרוצה . הדמות המחייכת מולה מילאה את לבה אושר . היא הותירה את פסלו של גאאוטמא שהתגלגל בדמות הבודהה היושב בנועם ובחן , סימנה סביבו מעגל אבנים ומיהרה בשביל העולה אל ביתה . במחצית הדרך היא ראתה את בנה הולך לקראתה , קידמה אותו בברכה וביקשה ממנו להצטרף אליה אל שפת הנהר . יחדיו הם טיפסו במעלה הגבעה אוחזים בפסלו של בודהה . סמוך לקצה הגבעה הם עצרו לחפש את הנקודה הגבוהה ביותר שפניה אל הנהר . הם סימנו אותה ושבו אליה כשכפות ידיהם תומכות בפסל האבן . הם הפנו את חזית גופו של הפסל אל עבר הנהר , פיו מחייך בטוב , וכף ידו מברכת , כמו אומרת " אל פחד . " פן עמדה מולו שמחה , רואה בעיני רוחה את העולים מן הנהר , מן המים , מן הסירות , אל היבשה , כשמעליהם נ...
אל הספר