מן המוזיקה הברברית ועד "קהילות שרות"

יוסי אוחנה סדרה של שאלות טורדת אותי : איך ייתכן שגדלתי בלי לדעת שסבא שלי , יצחק פרץ ז"ל , היה "ראיס אל אחוואש" ( ראש טקס מוזיקלי ) בכפר הברברי איהוקרן שבאטלס הגבוה ? איך ייתכן שרק אחרי גיל שלושים גיליתי את שירת הבקשות המיוחדת של המסורת שעליה גדלתי , מסורת מרוקו ? ואיך לא שמעתי על משפחת המשוררים אבן צור , ועל דמויות מופת כר' דוד חסין , ר' דוד קיים , ר' דוד בוזגלו , ר' ישראל נג'ארה ועוד רבים , רבים מאוד ? ואם כך ביחס למסורת מרוקו , על אחת כמה וכמה ביחס למסורות שירה ופיוט דוגמת מסורות תימן , ספרד ירושלים , עיראק וטורקיה . רשימה ארוכה של משוררים ויוצרים בתחומי הרוח והיצירה הרבנית ביהדות המזרח עולה בדעתי . מאומה מלימודיי בבתי הספר לא נתן לי מושג , אפילו קלוש , על קיומם . לא רק התרבות אלא אפילו ההיסטוריה של יהדות המזרח היתה בבחינת בל יימצא בתוכניות הלימודים בבתי הספר שבהם למדתי . רק בגיל עשרים וחמש , במסגרת קורס בחירה ( לא חובה ) במכינה הקדם אקדמית של האוניברסיטה העברית , נחשפתי בפעם הראשונה להיסטוריה של קהילות המזרח - גם אם של הדורות האחרונים בלבד - ולהיבטים בחייהן , שכונו "פולקלור . " ואו...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד