חביבה פדיה שירת הקודש היהודית הולחנה ונוגנה בתוך המרחב התרבותי הכללי שאליו היתה קשורה - מערבי או מזרחי , נוצרי או מוסלמי . הדבר מתבטא בשני אופנים : האחד - אימוץ ישיר של לחנים מתרבות הסביבה או יצירה ברוח המקום והתקופה , הווה אומר יחס של השפעה . השני - יצירה עצמאית שנרקמת במרחב חיים ובשפה מוזיקלית המשותפים לה ולתרבות העוטפת אותה , ונובעת משיתוף בין היהודים ובין שכניהם במרחב הדתי רוחני - הווה אומר יחסי גומלין . המוזיקה היהודית מעלה אפוא שאלות עקרוניות בהיסטוריוגרפיה של היהדות , שתמיד התקיימה כמיעוט בקרב תרבויות אחרות : מצד אחד היהדות היא ציוויליזציה עצמאית , מצד אחר היא מתארחת אצל הציוויליזציה המוסלמית או הנוצרית . האם מדובר בהשפעה ובאימוץ או שמא אין להסתפק בהבחנה בין משפיע ובין מושפע ( כפי שהולך ומתברר בתחומי מחקר מגוונים כמו מיסטיקה , פילוסופיה וגנוסיס ) ויש לדון באקלים , בנסיבות ובמרחב גיאוגרפי ותרבותי משותפים ? ואולי שני הדברים נכונים ? לאמתו של דבר , ברמה של מיקרו אקלים נמצא שכל אחד מן הדגמים קיים ופועל . ישנו הבדל עמוק בין המזרח למערב בכל הנוגע למסורות הפיוט והמוזיקה בתרבות היהודית...
אל הספר