בשבת אחרי הצהריים של חודש ספטמבר , קיבלו החמישה מכתבים שנכתבו אך ימים ספורים קודם לכן . רק ארבעה ימים חלפו מעת קבלת משלוח המכתבים הקודם , והפעם הוכה יהודה ברגשות אשם . ב 5 בספטמבר 1948 רשם ביומנו שבמ כתביהם לארץ כתבו בכוונה דברים "נוראיים . " בתמימותם חשבו החמישה שעליהם ליטול חלק פעיל במערכה להחלפתם כשבויי מלחמה , מבלי לדעת את המצב לאשורו . הם אמנם העלו את הסוגיה בכל מפגש עם אנשי האו"ם והצלב האדום מחשש שישכחו אותם , אבל לא הסתפקו בכך . "אינני ילד שיחזיקו אותו במתיחות רבת תקוות שווא , " כתב ישעיהו ב 29 ביוני . 1948 מאז חודש יולי היו מכתביהם מלאים ברמיזות ובהגזמות בתיאור מצבם עד ייאוש כדי ללחוץ בעזרת ההורים על מקבלי ההחלטות בארץ . הם טעו פעמיים . פעם אחת - מפני שגם האסירים וגם ההורים כאחד לא ידעו כל פרט מהמתרחש מאחורי הקלעים , ופעם שנייה - מפני שלא הכירו את ההורים . בשעה שבכלא ישבו קצרי הרוח , בבית ישבו הורים מודאגים , שאולי לא היו כל כך מתוחכמים , אבל היו עתירי ניסיון חיים . הם קיבלו את הדברים כפשוטם , בהבנה ובסבלנות שעצבנה את הצעירים : "כל מכתב ממך מביא שמחה בבית וגם עיצבון , - כתבה...
אל הספר