השרתים , או המשרתים , אבו עבס ומחמוד , שנכלאו בגין גנבות , היו הדלים והאביונים שבאסירים , לא היה בידם אפילו לרכוש אוכל וסיגריות . הם ניקו אחר כולם וחילקו ביניהם את שאריות האוכל . בתמורה לשירותם הם אספו מהאסירים בסופי השבוע סיגריות ושיירי מזון . חמשת הארץ ישראלים נמנו בכלא עם בעלי היכולת המכובדים . אברהם כתב באחד ממכתביו : "אנו בני הפועלים נשתנינו כאן לעשירים גדולים , ואנו משתדלים להתנהג כאן ביחס ישר לכמות כספנו [ ... ] מיד לאחר גמר האוכל קמים להסתובב בחדר עד שהמשרה מוריד מהרצפה את כל שיירי המאכלים . התשלום כאן בסיגריות " . למרות הסלידה הם למדו להסתגל לאורחות החיים שאינם בשליטתם . מצד אחד העדיפו לקיים קיבוץ קטן שבו הם מתפקדים בעצמם ומצד שני למדו שהמשרתים חיים מרוחב ידם , צריך לדאוג לקיומם ובתמורה המשרתים יקפלו את מזרניהם , יגישו אוכל ויכינו להם קפה של השכמה . במעט הזה היו המשרתים מוכנים למכור את נשמתם , להתרפס ולהחניף ללא גבול , ולהזהיר את החמישה מפני התנכלות וגניבות . גם הסוהר ידע , שבתמורה למילה טובה , שיאמר לאחד מהחמישה מבעד לאשנב שבדלת , יזכה בסיגריה טובה שאינה בהישג ידו .
אל הספר