הנהגה ומשטר

היותם של היהודים מעמד נחות בעל התייחסות מיוחדת בחוק העות ' מאני , נוסף על היבדלותם האתנית הדתית התרבותית של היהודים עצמם מן החברה הסובבת , דרבנו אותם ליצור מסגרת אוטונומית נפרדת . ביסוד יצירתה של מסגרת זו עמד הרצון להגן על הקהילה ועל היחידים המרכיבים אותה , ולהיטיב את תנאי חייהם במידת האפשר . שיטת הממשל העות'מאנית אפשרה ואף עודדה התארגנות אוטונומית כזו . לעדות הדתיות השונות ניתנה היכולת לארגן את מוסדותיהן הפנימיים ולנהל את חייהן על פי חוקיהן בענייני הדת והמעמד האישי . מכיוון שהחברה העות'מאנית כולה לגווניה השונים התנהלה על פי פרמטרים דתיים , הוכפפו הקהילות הדתיות השונות לסמכותו של ראש אותה הדת . כלומר , המקור הראשון להגדרה העצמית במישור הארגוני הקהילתי היה תודעת השייכות לעדה הדתית והכפיפות לערכיה . ביסוד העמדת הרב בראש הקהל עמדה מצד אחד שיטת הממשל אך מצד אחר הייתה גם ההכרה של הציבור מרצון , בהיותה של אישיות זו מתוות הדרך לקהילה . בקיאותו של הרב בספרות ההלכה - שהייתה הבסיס לקיום היום יומי של הציבור היהודי - עשתה אותו לדמות סמכותית . מבנה מוסדותיה של הקהילה וקווי היסוד לפעילותה , הושתתו ...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי