שני הפרקים האחרונים של "משנה תורה " עוסקים בניסוח הלכתי של תפיסת המשיחיות של הרמב " ם . הם באים בסופו של קובץ ההלכות הנקרא "הלכות מלכים ומלחמותיהם , " שבו הרמב " ם מציג את תפיסת המדינה על פי ההלכה ואת תפקידו של השלטון הפוליטי ומעמדו . ההכרעה לחתום את "משנה תורה " בגיבוש מחייב של תפיסת המשיחיות היא בעלת משמעות לא פחותה מאשר ההכרעה לפתוח את "משנה תורה " בתפיסת האלוהות והיקום . בחתימת החיבור ההלכתי ברעיון המשיחי מובעת הקביעה , שהעידן המשיחי אינו מעבר לאופק של ההלכה אלא הוא חלק ממנה . לא זאת בלבד אלא שהמשיח אמור לממש באופן מלא את המשטר ההלכתי : "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד לישנה , הממשלה הראשונה , ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל . וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם . מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה " ( הלכות מלכים יא , א . ( הדגש על חזרתה של התורה למלוא היקפה בתקופה המשיחית מקבל ביטוי פולמוסי בהמשך : אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים , ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים ... ועיקר הדברים ככה הן שהתורה ה...
אל הספר