המפנה הטרגי שחל במצבם של יהודי צרפת במחצית השנייה של שנת , 1942 עם תחילת המצודים הגדולים ב'איזור הכבוש' ובתחום ממשלת וישי והשילוחים בהמון שבאו בעקבותיהם , עוררו את האיטלקים להתעניין בנושא יותר מקרוב , ועל פי רוב גם בגישה יותר אוהדת כלפי הקורבנות עצמם . שניים היו הגורמים שעמדו במקורה של התעוררות זו . מצד אחד התדהמה לנוכח חוסר האנושיות שנגלה בפעולה נגד היהודים , שבמהלכה נעצרו אלפי בני אדם בתנאים קשים מנשוא , הופרדו משפחות ונקרעו ילדים מזרועות הוריהם . ומצד אחר החשש , שפעולה זו תעורר התנגדות רחבה בקרב העם הצרפתי , ובראש ובראשונה בקרב הכנסייה הקתולית הצרפתית , ובאופן זה תיהפך בסופו של דבר לנשק קטלני בידי תעמולת האויב . על תחילת המצוד הגדול בפאריס , ב 16 ביולי , 1942 הודיע כאמור השגריר בוטי בו ביום , בשדר דחוף אל משרד החוץ . כעבור ימים אחדים חזר השגריר ודיווח על מעצר המוני יהודים , הפעם בדרום צרפת , תוך ציון ש'עד עתה מגיע מספר היהודים הזרים שנעצרו באיזור הבלתי כבוש ל . ' 10 , 000 מברק זה נשלח ביום 24 ביולי , ובאותו תאריך עדיין לא החלו ב'איזור הבלתי כבוש' המצודים הגדולים של יהודים לשם שילו...
אל הספר