פרק ראשון ארץ־ישראל במחשבה האורתודוקסית במאה הי"ט

האורתודוקסיה היהודית התעצבה במהלך המאה הי"ט והיא תופעה חדשה בתולדות ישראל . אין היא עשויה מקשה אחת וניכרים בה גוני משנה , תולדות נסיבות הזמן והמקום . האורתודוקסיה במהותה צמחה מתוך תגובה של היהדות המסורתית האשכנזית לאתגרי המודרנה ' , וביטוייה הם חברתיים , אידאולוגיים והלכתיים . האורתודוקסיה היהודית היא אחד הגילויים המרכזיים בתולדות ישראל בתקופה המודרנית בשל רציפותה , התמדתה , עושר יצירתה הרוחנית וגווניה הרבים . היא ראויה אפוא לתשומת לב החוקרים יותר משזכתה לה עד כה . לארץ ישראל נודע מקום מרכזי בכלל מערכת האמונות וההלכות של האורתודוקסיה . כיוון שהאורתודוקסיה ביסודה היא תגובה לזרמים מודרניסטיים בחברה היהודית , יחסה לארץ-ישראל משתנה לפי מקומה של הארץ במשנות שהאורתודוקסיה מתמודדת אתן . פרק זה עוסק בשלוש דמויות המייצגות שלושה טיפוסי אורתודוקסיה : החת " ם סופר ( הרב משה סופר ) המייצג אורתודוקסיה קלםית , הרב עקיבא יוסף שלזינגר המייצג אולטרה אורתודוקסיה , והרב צבי הירש קלישר המייצג אורתודוקסיה לאומית . המתח שבין ארץ ישראל , מודרנה ואורתודוקסיה עולה היטב במשנתו של החת"ם סופר , מגדולי הרבנים המסור...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי