כפי שראינו בפרק הקודם , זיכרון מלחמת העולם הראשונה היה חוויית יסוד בחברה הצרפתית בשנות השלושים , והוא אף התמסד סביב יום ההכרזה על שביתת הנשק שצוין מדי שנה ב 11 בנובמבר . התחזקותה של המגמה הפציפיסטית בחברה ובפוליטיקה הצרפתית לקראת סוף שנות השלושים , ובעיקר ב , 1938 ביססה את הפיכתו של יום הזיכרון לשביתת הנשק לסמל אנטי מלחמתי . מגמה זו התבלטה במיוחד ביום השנה העשרים , שחל בנובמבר , 1938 וההמונים שחששו מההידרדרות למלחמה מצאו בו הזדמנות לשוב ולבטא את המסר של "לעולם לא עוד . " לאורך שנות השלושים , ובעיקר ב , 1938 התקשו יהודי צרפת לבטא בפומבי את עמדותיהם בשאלת המדיניות כלפי גרמניה הנאצית . מצד אחד חשו רבים מהם , ובראש ובראשונה דוברי ציבור המהגרים , אך במידה הולכת וגוברת גם דוברי הקהילה הוותיקה , שמלחמה נוספת עם גרמניה היא בלתי נמנעת , ושאין כל דרך אחרת לעצור את הסכנה הנאצית . מצד שני הם חששו מאוד לצאת נגד מדיניותה של הממשלה הצרפתית , שזכתה לתמיכה לא מבוטלת של דעת הקהל , ולא רצו להצטייר כמחרחרי מלחמה שרוצים לגרור את צרפת לעימות בשם אינטרסים זרים . ' סקירת הדרך שבה ציינו דוברי היהודים בצרפת ...
אל הספר